נעם נבו – פירורים – נעים מאד להכיר!

זה לא קורה לי הרבה שאחרי שמיעה ראשונה של שיר חדש אני נדלק עליו. זה קרה לי עם השיר פירורים של נעם נבו. תוך כדי נהיגה יצא לי להקשיב לחלק מהתוכנית של קוטנר בגל"צ ובדיוק השיר התנגן.

לאחר בירור מהיר ברשת מצאתי את הקליפ וגיליתי שיש הופעה ממש בקרוב – ב 18.5 (יום ד', 20:30 ) באוזן בר המשופץ עם חגיגה לרגל צאת האלבום בה תארח חברים לדרך : עינב כהן ג'קסון, אלון עדר, רוני אלטר וגם כמה סודיים.

משתתפים באלבום : נעם נבו – שירה וגיטרה, פיטר רוט – בס, עדי רנרט – קלידים, עמית יצחק – גיטרה, ניר מנצור – תופים, ליאור טבת – הפקה מוסיקלית.

"אי אפשר לעמוד מול קסמה של נבו..היא ממלאת את הבמה בנוכחות כובשת.יודעת להיות עדינה ומלטפת, ומה שקצת פחות שגרתי במחוזותינו: היא יודעת גם לכסח באנרגיות רוק'נרול מתפרצות" (יואב קוטנר, ישראל היום)

אוזן בר
קינג ג'ורג' 48 פינת שד' בן ציון ת"א. קומה 1

מסיבת שישי בצהריים בגסטרו פאב

מחר – 6 מאי החל משעה 13:00, מסיבת שישי בצהריים בגסטרו פאב לפתיחת הקיץ, יהיה שמח עם DJ  אייטיז מפתיע שיעשה לכולם חם ומגניב.

במבט ראשון, כשמגיעים, לא סגורים אם זה בית קפה או בר אבל זה בהחלט בר. בר שכונתי. כזה שהכי כיף לבוא אליו עם כפכפים ולא לבושים במיטב המחלצות כדי לשבת בשולחן עם חבר ושתוך גג חצי שעה אתם הופכים לשולחן של שלושה ארבעה ובסוף הערב גם מגיעים לעשרה אנשים. לא תמיד כולם מכירים את השני אבל כולם מכירים את בולי.

האוכל מגניב. כזה של ברים לנשנש מצד אחד ( פוקצ'ות, סלט אנדיב קטן, טונה צרובה) ומצד שני המבורגר עסיסי עם מנת צד של פוטייטוס…

בחוץ , בפינה יש תא טלפון שהוטס במיוחד מלונדון וזה נחמד שמשקיעים במשהו לא כי יש לו שימוש אלא רק כי זה יפה ומגניב שהוא שם. שלא לדבר על גולת הכותרת (או כמו שמירי אומרת "ג'וליית הכותרת") מכונת שירים (!!!!!!) עם השירים הכי איכותיים שיש .!
אז לכל מי שגר בסביבה, וגם מי שלא, אבל בא לו מקום רגוע וכיפי עם אוכל טוב ואנשים מהממים … בואו . יהיה כיף.

גסטרו פאב
יהודה הלוי 58 תל אביב

מקום לשפיות – משקה ומוסיקה בצוזאמן

פעם, לפני שהרווקות העיקה, והדודות לא הפסיקו לשאול מה קורה, והרבה לפני שמפלס החרמנות עלה על גדותיו למרות המטרה המוצהרת לחיפוש אהבה, היינו יוצאים לפאבים כדי לשתות ולהירגע. לא הייתי מתגנדרת שעות מול המראה ומתיישבת מצחקקת עם חברותיי על כוס קאווה בעודי בוחנת את הגברים מסביב. אלא הייתי לוקחת בירה, שומעת מוסיקה ונותנת לעצמי פשוט להיות.

אבל היום, כשכל בר שכונתי הפך להיות פיק אפ וכל מגה מועדון שמכבד את עצמו זקוק לתור ארוך בכניסה שלו ולמארחת חצופה, נדמה שכבר איבדנו מן התמימות שלנו. לכן, מרענן היה במיוחד למצוא את עצמי בערב יום רביעי בפאב "צוזאמן" שחרט על דגלו להביא להמונים הרבה מוסיקה ובירה טובה, נטולות פוזות או יומרה תל אביבית אחרת. כן, אפילו ההיפסטרים עדיין לא גילו את המקום.

משמעות המילה צוזאמן זה "ביחד" ביידיש ובגרמנית וכשמו כן הוא. מקום לשבת ביחד וליהנות ממוסיקת לייב מתנגנת של מיטב המוסיקאים הצעירים בארץ. לי במקרה יצא ביום רביעי להיחשף למופע האקוסטי המיוחד של אודי ברנדר. ברנדר, שניחן בקול עמוק ומרגש, שר כמה משיריו החדשים לקהל מצומצם אך איכותי ואף נתן במה לחבר לא פחות מוכשר בשם אלון עדר שניגן שני שירים רגע לפני שהם יוצאים לרדיו.
בין שלוק למחיאת כפיים, מצאתי את עצמי נשענת לאחור על כיסא הבר ונותנת למוסיקה לעטוף אותי. לא הסתכלתי בעצבנות ימינה ושמאלה ואפילו לא דיברנו יותר מידי אני וחברתי ליציאה, אבל היה מקסים. בסיום ההופעה התיידדנו עם אודי ברנדר וחברתו וישבנו לצ'ייסר על הבר, ללא שום כוונות נסתרות או פלרטטנות מזויפת מצידו. לרגע, שכחתי מ"האח הגדול" המשמים ומסיפורי הכן יתקשר לא יתקשר שלי ושמחתי באמת.

אז אם גם לכם יוצא להסתובב בלילנבלום אפילו עם טריינינג, שווה לתת קפיצה לצוזאמן שמארח כל חודש מוסיקאי צעיר אחר ובמקביל נותן במה למוסיקאים רבים וטובים אחרים, יחד עם מקום לשפיות.

צוזאמן
כתובת: לילנבלום 25

המרקיד, מגה דאנס בר

זה התחיל בתור בילוי רגוע בננוצ'קה ביום רביעי שלא הצליח להתרומם לריקודים מסורתיים של מוזיקה בלקנית על הבר והמשיך לביקור חטוף באברקסס שגם היה די צונן, מישהו העלה רעיון, בואו למרקיד… לאחר נסיעה קצרה הגענו ללונדון מיניסטור וקצת הלכנו לאיבוד שם, מסתבר שיש עוד מועדון או בר בקומה התחתונה שם אבל הממתינים בחוץ עשו רושם פחות חיובי ואז לאחר הכוונה של שתי בחורות שבדיוק יצאו מהמרקיד הגענו לכניסה של המקום שהיתה ריקה כמעט.

הסלקטורית לא עשתה בעיה והכניסה אותנו למקום… מיד עם פתיחת הדלת ההדף של הבאלגאן שמתרחש במקום הימם אותנו. המקום מזכיר קצת את האומן 17 בירושלים רק שזה בר ולא ממש מועדון, אבל כולם שם רוקדים וזזים כאילו חזרו הימים היפים של תקופת המועדונים הגדולים. ערימות של אנשים מכל הסוגים והגילאים זזים לפי הקצב של המרקיד ועכשיו ברור לי לאן כולם הולכים בתקופה האחרונה ומשאירים הרבה מקומות אחרים קצת יותר רגועים.

צוות הברמניות מתופף עם הקצב ומשלהב את הקהל, כולם קופצים ועושים שמיח והשעה היתה רק 12. בשעה שתיים המקום נשאר כמעט ריק ואנחנו הלכנו לדבוש.

המרקיד
קומת כניסה של הלונדון מיניסטור אבן גבירול, תל אביב

הופעה של ירמי קפלן – רשמים מאוחרים

טוב, לא אני יזמתי את הרעיון של ללכת להופעה של ירמי קפלן בברבי. חבר שלא נמצא בארץ בדרך כלל גרר אותי לשם והייתי די סקפטי, במיוחד שהשיר "אני אשתנה" לא עובר לי טוב באוזן. טוב, הגענו די מוקדם, המקום התמלא לאט, כנראה שכולם יודעים שההופעות מתחילות באיחור רציני מאד ממה שמפורסם. שתינו קצת ושוחחנו כרגיל עמוקות על נושאים רציניים. שיהיה קשה להסביר אותם לכם.

הברבי היה מלא, קהל מגוון של חברה צעירים יותר וגם קצת יותר מבוגרים. הופעה בעמידה.

עלתה להקת חימום מעניינת שהצליחה בתפקידה ונראה לי שיש שם פוטנציאל. לא זוכר את השם, מצטער.

ירמי עלה, התחיל בקל ועבר אל הכבד, הבחור נתן שואו מעולה, קפץ והשתולל שם כמו ילד ועשה רוק כמו שצריך. אסף אמודרסקי התארח במופע ויחד הם הקפיצו את הקהל המשולהב. באיזשהו שלב אסף תפס כמו שצריך גיטרה שירמי זרק אליו בהפתעה… כל הכבוד. ירמי קפץ אל הקהל, מזל שהכבל של המיקרופון שלו היה שם כדי לעצור קצת את הטווח (בפעם הבאה שידאגו לו למיקרופון אלחוטי), הקהל קיבל אותו בשמחה, הוא עבר בינינו ועלה וחזר והמשיך לתת שם ביצועים מעולים של שירים מהדיסק החדש – חשק, ומחומרים מוקדמים שלו.

לקראת סוף ההופה ירמי נתן ביצוע לא נורמלי לשיר של לנון Come Together

בקיצור, אני נהניתי. לכו גם.

יום הולדת באילקה, קינוח על ספה בבוקובסקי

ערב חמישי חזרתי הביתה מעוד שבוע עבודה מתיש. גיליתי שיש פסטיבל תאטרון קצר בצוותא. שלחתי הודעה לחברה מחוג משחק- לשאול אם מתאים לה. היא אמרה שהיא מתכונן ליומולדת של חבר וויתרה.

הפסד שלה. ההצגות היו מדהימות- בכרטיס אחד מקבלים שלוש הצגות בועטות שהופקו ב48 שעות. מעולה.
יצאתי משם באנרגיות חדשות וכתבתי לה- יומולדת? היר איי קאם.

חיכיתי לה ליד המזרקה של כיכר רבין שקועה במחשבות על איזו סצנה מסרט קומדיה רומנטית אפשר להפיק שם. היא הגיעה והתחלנו לצעוד לעבר האילקה בדיזינגוף.
בדרך התוודענו להיסטוריית השתייה אחת של השניה.
היא רכשה את אהבתה לברים ובירות דרך חברה טובה (איזה קטע! גם אני!) ובזמן האחרון די קשה למצוא מישהו נחמד לשתות איתו (איזה קטע! גם לי!) – בנות גם ככה לא ממש שותות, וגם ככה כולן נשואות/עם חבר/עייפות מהעבודה (איזה קטע) ולצאת לשתות עם בנים הרבה פעמים יכול להיות מוזר. (גם לי!)

למה אנשים כל כך כבדים? היא כמעט צועקת- אז תשתו משהו אז מה קרה??
ואני חשבתי – איזה מזל שמצאנו אחת את השנייה…
הגענו לאילקה שהיה מלא וחיפשנו ערמה של אנשים ביומולדת. כנראה שנצטרך לעלות במדרגות.
למעלה יש קומת ארועים (בעכבר קראו לו לאונג') עם כמה ספות שהיו מלאות מוקפות באנשים עומדים עם שתיה. מכרים קראו בשמה והיא פצחה בסבב שלומים.
ניסיתי למצוא איפה שותים פה, ואז ראיתי ברמנית יפיפיה-נחבאת אל הבקבוקים בבר קטנצ'יק בפינה ליד החלונות. הבר בכיוון ההפוך מהמדרגות מה שגורם לו קצת להיות לא נגיש, אך שווה.

הגעתי לברמנית ושאלתי אותה על יינות לבנים- להתחיל את הערב. היא אמרה שאין ריזלינג אבל יש שרדונה אמרתי בכיף ולפני שהספקתי להרים את הכוס היא תקפה: "זה 23!"
"את די עיניינית" אמרתי לה, "לא מבזבזת זמן"..
ואז קרה דבר נפלא. הברמנית החליטה למסד ביננו את היחסים. הציעה לי חברות- ואמיתית עוד, כזאת של לפני עידן הפייסבוק. "רוצה לפתוח אצלי חשבון?? – תוכלי לשלם בסוף הערב.."
ואני, נרגשת, אמרתי : את צריכה איזה פרטים או טלפון?
"לא, אני סומכת עליך-תהני" והוסיפה חיוך. הרגשתי שזו תחילתה של ידידות מופלאה.

במהלך חגיגת יום ההולדת עתירת משתתפים מכל העולם (כולל רביעיית חברים מפינלנד, צרפת, בלגיה וישראל) פתאום שמתי לב למשהו מוזר. שמתי-לב שקלטתי בדיוק מאיזה ארצות הם, בלי לשאול מה?? ובלי להתקרב. ואז הבנתי: אין מוזיקה. ז"א יש איזה זמזום שלפעמים אפשר לזהות שהוא התופים של בילי ג'ין זה יקרה אם השתתקה השיחה פתאום, אבל חוץ מזה, כלום. חברה שלי בטון אסרטיבי של מובילת מהפכות הצהירה: "אני הולכת לדבר עם הברמנית ולהגיד לה להגביר!! מה זה בר בלי מוסיקה?!" היא חזרה עם מבט מאוכזב ואמרה שזה בגלל השכנים. אסור מוסיקה.
אבל למטה יש מוסיקה הרבה יותר חזקה וחוץ מזה זה בר בדיזנגוף עם דלת סגורה. מפוחי עלים מרעישים כבר יותר מזה.

חוסר המוסיקה גרם לערב להיות הרבה יותר קוקטייל שיחות מאשר דנס בר ולי אישית גרם לערבב יין, בירה, בד אפל, קובה ליברה, ועוד בד אפל. נראה לי.
בדרך הכרנו עורכי-דין שמיהרו לשיעור (פשע נגד האנושות- הרצאות ביום שישי בבוקר!) עיתונאי צרפתי שבא לתשעה חודשים של לימודי עברית, ההוא משי ודרור, חבורה של חמישה חבר'ה בני 23 או כמו שחברה שלי אומרת "עשרים ודקה וחצי" (כולל נהג אחד שלא שתה) בתכנוני נסיעה לדרום אמריקה, וגם האחות של חתן הבר מצווה. ערב בהחלט משמח ומשעשע..

כולל סיטואציות מוזרות בשירותים שנגרמו מדלת שירותים שבורה שהמנעול שלה משאיר רווח של 15 סנטימטר כשהדלת סגורה. ז"א אמורה להיות סגורה.
מלצרית מקסימה עברה בין החוגגים ודאגה להשקות את כולם. ביקשנו צ'יפס -יש רק נאצ'וס וסנדוויץ- אז ירדנו מזה.
לקראת שלוש שמנו לב שאנחנו רואות יותר קירות מאנשים והבנו שהמסיבה התחילה לגווע.
נפרדנו כל אחת לדרכה- היא הביתה דרך בן גוריון, ואני על דיזנגוף מחובקת עם אחד שיהיה בדרום אמריקה עוד שבוע (תמיד היה לי משהו לקטינים.)

ערב מוצלח לכל הדעות..
הוא אומר שבדרך חזרה עשינו עצירה לבירה על ספה בבוקובסקי וגילינו שהספרים שם זה לא באמת ספרים, עד שהרימו עלינו את הכיסאות ועשו ספונג'ה (ע"ע עיר ללא הפסקה).
רק שאת השלב הזה אני לא ממש זוכרת 🙂

שיהיה לילה טוב!
אילקה דיזנגוף 148
בוקובסקי פרישמן 39

מחפשות את גן העדן האבוד

יום חמישי הגיע ושוב רצינו לצאת. חשבנו על מקום קטן, לא צפוף, שנוכל גם לשתות משהו וגם קצת לרקד. עם יהיו אנשים טובים בכלל נחמד. אנחנו מחובבות הריקודים המיינסטרים, ולא רקדניות אלקטרוני מהוללות כך שאת כל הדיסקוטקים הגדולים נאלצנו לפסול מראש..

וכך הגענו שוב לאותה הנקודה של לסרוק את האינטרנט והפייס בנסיון להבין לאן כדאי לצאת ולמה.

אמרו לנו שזו עיר בלי הפסקה, שיש כאן סצנת בילויים מהגדולות בעולם, רק כל פעם שאנחנו יוצאות, אנחנו מוצאות את עצמנו או עם שלושה אנשים בפאב ומוסיקה מלנכולית, או בלי מקום לשבת שבנות תל אביב מזיזות אותנו בכתף תוך כדי סינון "אה סליחה!"

לאחר דיונים מקיפים בנושא הגענו למסקנה: יש סצנה מטורפת, שוקקת חיים! רק שאנחנו לא יודעים איפה היא. כמו לנסות למצוא את גן העדן האבוד או את ההולי גרייל – אם תרצו.

החלטנו לתעד את המסע בעקבות חיפוש הסצנה, שלא יגידו שלא ניסינו- ושיהיה כאן ברשת תיעוד למשהו חוץ מהתיאורים החלומיים של המסיבות שהיחצנים מפרסמים..

נזכרתי. פעם לקחתי טרמפ עם מישהי שנראתה תל אביבית ותיקה ושאלתי אותה בהיסוס- תגידי: איפה את יוצאת?

אז היא ענתה בנונשלנטיות: בדרך כלל לרוזה-בר. ואם לא, אז למנדלי מוס. הנהנתי.

אחרי שהיא הלכה כתבתי מהר את שמות הקוד כדי לא לשכוח. עברו כמה חודשים והנה באמצע הדיבייט של להתפשר שוב על הלימה לימה הישן והטוב – אמרתי: בואי נסע לצפון! אל הרוזה בר!

וכך הגענו, לדיזנגוף פינת ירמיהו, מוקדם (ב22:30) חמושות בציפיות לא גבוהות מידי, כרטיס אשראי ועקבים. מבטיח. נכנסנו פנימה והיינו גאות בעצמנו שמצאנו 2 מקומות על הבר בפינה. אחד הברמנים היה מוכר- ואז זיהה אותי בשם. עוד מבשרתניק מהשיכבה שלי בתיכון בעיר הגדולה. כמה זמן את בעיר? שנתיים כמה זמן אתה? 6. וואו. כמה זמן אתה מברמן? 3 שנים. עוד יותר וואו. ועדיין כל כך נמרץ..

היא רצתה לכיסאות הפונים קיר של הבר ואני סרבתי בתוקף.

אם הייתי רוצה להסתכל על מדף בקבוקים הייתי נשארת בבית לא? באנו לראות קצת אנשים, ובדרך המסורתית לא דרך מסך של אח גדול או משהו.

אז ישבנו בפינה, מוסיקה נחמדה וקופצנית – הזמנתי ריזלינג שהיה ממש טוב לפי דעתי והיא התחילה לחשב נוסחה שתערבב מספיק כדי להסתובב בזול. בסוף היא הזמינה קוקטייל בהרכבה עצמית – וקיבלה בעיקר קרח.

הזמנו פוקצה טעימה (למרות שלדעתי לא שוה 34 שח) ואחרי שחיסלנו אותה שמנו לב שלשמחתינו המעושנת יש מאפרות אמתיות על השולחן (לא התחתיות בירה המסוגננות) ואנשים מעשנים בכיף מסביבנו עם הדרינק.

הברמן שטיפל בנו היה חייכן ורגוע מה שהתאים לי ביותר, ועוד יותר התאים לי שפינק אותנו בציסרים ככה לכיף. גם הדיגי (ההוא שלוחץ על המחשב פלי) היה מבסוט ובכלל נראה שהם נהנים מהצד שלהם בבר.

המקום הלך והתמלא אבל לא באופן מפחיד. אנשים פיטפטו והיה שולחן אחד שנראה של לקוחות מההפקה שעשה המון רעש מחיאות כפיים וצעקות עידוד.. היה נדמה לי שהם שם רק כדי לעורר את האוירה.

בשלב מסויים נמאס לנו- אני רציתי לרקוד. שאלתי את הברמן "איפה רוקדים?" היא הזמינה טקילה ליתר ביטחון.

היתה לו תשובה מפתיעה. הוא אמר : פה בסוף הרחוב בתוך הגלידריה יש מקום שנקרא שושו

מה מנגנים? טכנו. היא עיקמה את הפרצוף. אני שמחה למקום חדש שעוד לא חקרנו – אמרתי יאללה פה בסוף הרחוב מה לא ננסה? הסתכלנו מבחוץ על היורטיגלידה שנראתה בדיוק כמו כל גלידריה אחרת בתא הסתכלתי מסביבה וחיפשתי תור או משהו עד שהיא הצביעה ליד המקרר של הגלידה בטעם פירות היה וילון לבן. לידו ישבה סלקטורית עמוסה בחשיבות עצמית. שאלה אותנו את שאלת הסלקטורים המהוללת: "למי אתם?"

ולפני שהיא (שלי) הספיקה לחשוב על שם נפוץ כמו אבי כהן או משהו כזה אני אמרתי "אף אחד" אז הסלקטורית מהר ענתה- "אנחנו רק ארועים היום."

במילים אחרות: אתן לא. לא הרגשנו הפסד גדול והלכנו לחכות לקו 5.

מול התחנה היה פאב עם שלט "איזור 1" הדמויות בפנים היו ככ רגועות שאני תהיתי אם זו מסעדה או בית קפה. 5 חבר'ה עמדו מחוץ לפאב וניהלו שיחה ערנית ביותר במשך 20 דקות – על מה בנים מדברים ככ הרבה?!

היא אמרה לי שעל כוסיות. גם על כוסיות לא נראה לי שאפשר לדבר יותר מעשר דקות גג. ועוד חמישה אנשים..

אז נסענו ואז אני קפצתי הביתה לשירותים היא הלכה לבדוק את ה"מרקיד" בלונדון מינסטור וחזרה עם דיווח מאכזב משדה הקרב. היא אמרה יש שם תור ענק של ארבעים בנים ושתי בנות. לא נראה שמכניסים מישהו, ונשבר לה העקב.

עוד ריכולים אחרונים של לילה- ונרדמתי.

בפוסט הבא.. חזרה לעבר : הגילדה.

***************************************

כתובות כי תמיד מעצבן אותנו שאחרים לא מפרסמים כתובות:

רוזה בר – דיזנגוף פינת ירמיהו

שושו – ירמיהו פינת בן יהודה

איזור 1 – דיזנגוף 268

מרקיד – לונדון מינסטור אבן גבירול 30

בר אזור אחד, דיזינגוף

image

הגענו לבר שלא מכבר החליף שם מקו חמש לאזור אחד, שינוי במבנה הבעלות… מקום חמוד שכונתי שמהר מאד התמלא בקהל נחמד ומנגן מוזיקה של להיטי כל הזמנים עם דגש על זמנים עברו. מאד נחמד או שנפלנו על ערב יחודי. מקום קטן עם בר מרובע וגם מקום בקומה למעלה. בואו.

אזור אחד
כתובת: דיזינגוף 268 תל אביב

MYBAR בר חדש בבוגרשוב בהשראת הרוז-בר הניו יורקי

בר שכונתי מחוזק. קבוצת שותפים ישראליים ואמריקאים בחרו לפתוח בר חדש ברח' בוגרשוב (26) בהשראת הרוז-בר הניו יורקי (לאלו מכם שזכו להכיר). בר דיספליי מאורך, כורסאות וינטג' בפינות הישיבה ושולחן פול בקצה. התאורה מוארת וחמימה בתחילת הערב ומוחשכת עם השעות הקטנות. כל התמונות המוצגות על קירות הבר עומדות למכירה לאורחי המקום, בכל שבועיים מוצגת גלריית תמונות שונה של אמן אחר.

בר חדש בבוגרשוב mybar mybar2 mybar3

למה שכונתי מחוזק?? שכונתי – בגלל היחס החם, האינטימיות, המחירים וצוות המקום החברותי. למה מחוזק? מי שיגיע יוכל להרגיש במשהו קצת אחר, באנשים, במוסיקה, באווירה, אחר. זה החיזוק. אורחים מוצאים עצמם מתחילים ערב בצורה אחת ומסיימים בצורה אחרת ולא צפויה לחלוטין. "צריך להגיע לכאן ולהעביר ערב בשביל להבין" אומר אחד הבעלים. חברים מהשכונה, דוגמניות מברזיל, סטודנטים תל אביביים, שחקני כדורסל, תיירים מארצות שונות ואנשי לילה ותיקים… כולם שם וכולם בבית. פסקול הבר נע בין רוק קלאסי ואלטרנטיבי דרך רטרו ואפילו אלקטרו ושחורה בערבים מסוימים. ברביעי יש ליין ישראלי ובעתיד יצטרף ליין היפ-הופ קלאסי של שנות ה-90' (שלישי) והופעות חיות (בימי ראשון) .

כשתגיעו תבקשו את ה-MYDEAL מעין עסקית לילית המשלבת את משקה הבית – MYCOCKTAIL עם פיצת הבית המעולה!

תבלו.

MYBAR
בוגרשוב 26, ת"א
שעות פעילות: 20:00 – 04:00
טלפון: 052-5359900

חניון בסמוך.

מועדון הברזילי – מסיבות הסגירה

המועדון המיוחד הזה נסגר. הסגירה תחגג במסיבות שיגרמו לכם לבכות יותר על סגירתו בטרם עת:

מסיבת הסגירה ההיסטורית של מועדון ברזילי
שישי 1.10 , 00:00 , 50 ש"ח עד אחת 60  מאוחר יותר.
שבת  2.10, 15:00 כניסה חינם
בשישי : דאבסטפ, היפופ, דראם אנד בייס, דאנסהול ורגאיי על 3 רחבות

על העמדה :
אורי שוחט , סוליקו קרו, אלארם ,מש, יוגו, 8 ביט , פייפ, נסטי האביט, סקילהטון, כלבתא , שוקו , בייסיק, מיוט, ג'וניור, מיילורד סאונד
בשבת : דיסקו, טכנו והאוס החל משלוש בצהריים ועד הסוף המר

על העמדה :
עופרי גופר, סטפן בזבז, אסף אמדורסקי ,דיפה + טובי , איתי בירי,ניב הדס,עידית פרנקל,ירון כהן, ג'יי,דן יואל, רד אקסס, אביחי פרטוק, אהל עדן ,בנג'י, אלעד רון, מיכאל דונייבסקי, אורי תכלת, דרור שר, איתי ולדמן, אגוזי, שחר אמרליו

מתוך מילות הפרידה שקיבלנו וגרמו לנו צער רב:

הרחבה של ברזילי מזמינה אתכם לעזור לה להיגאל מיסורייה!
פרקתם אותה מכל כיוון, קפצתם עליה, חגגתם, איבדתם שליטה …
היא נתנה לכם את כל כולה ועכשיו נשארה לה רק עוד טיפה לתת
כזאת שהטעם שלה ישאר איתכם עוד שנים ארוכות
כי תם עידן ברזילי בתל-אביב !
🙁
הרחבה של מועדון ברזילי רוצה להודות לכל מי שרקד עליה, למי ששתה, איבד את זה ומצא את זה
תודה לכל האוהבים, לחוגגים וכל הצעירים לנצח
תודה לכל הבודדים שבחרו למצוא את הנחמה המיידית שלהם אצלנו על הבר (וממשיכים איתנו גם לסעיף הבא)
תודה לכל אלה ששפכו חמתם על בתי השימוש שלנו; לכל האוהבים, לציירים, למשתינים ולמקיאים, לכל מי שנכנס לו דרך האף ולמי שהכול כבר יצא לו משם
מועדון ברזילי רוצה להודות לכל העובדים שמאחורי הקלעים, לברמנים, לדיג'יים, לעיתונאים ,לקולגות, לפרומוטרים, ליחצנים, לחלקנים, למפיקים, ללהקות והאמנים
תודה לכל אוהבי המוזיקה, שהלב שלהם עובד בקצב של הביט – מועדון ברזילי שלכם לתמיד !
אל תשבו בבית
ואל תסכמו עוד את התקופה

מועדון הברזילי
כתובת: רחוב הרכב 13, ת"א