בוטיק בר יין, קינג גורג'

ימי שישי מתחלקים לכאלה שיש לך פתאום זמן פנוי להסתובב בעיר או לנוח ולכאלה שאתה מלא בסידורים וביקורים שמקשים עליך את החיים. (או אם אתה ממעמד הביניים המסכן אז לארגן את המאהל ברוטשילד)

בבוטיק בר יין החליטו לתת מענה קל וסיבה תרבותית להתחיל לשתות מוקדם, עוד לפני הקידוש, כל שישי החל מאחת בצהריים עד שתרצה לישון או להמשיך הלאה (או אולי להפגין), עם חגיגת יין ומוזיקה…

בוטיק בר יין הינו בר שכונתי הממוקם במרכז תל אביב בפינת רחוב קינג ג'ורג' ההומה. הבוטיק מציע מגוון רחב של יינות מכל העולם מיקבים גדולים ועד יקבי בוטיק קטנים. תפריט המזון כולל בעיקרו גבינות משובחות, נקניקים מיושנים ופוקצ'ות מתנור לבנים.
האווירה במקום, מהמוזיקה ועד העיצוב בפרטיו הקטנים מזוהה עם עולם היין והחזון הוא להכניס את אותה התרבות ברחובות אירופה ללב ליבה של תל אביב …

חזרה לדף הבית
כתובת: קינג ג'ורג 83 תל אביב
טלפון 03-5259911

אוטו, בר חדש בצפון דיזינגוף

הרשת מתרחבת, תופעת רשתות הברים כנראה צוברת מומנטום והרשת כבר מפעילה שלושה אוטו ברים. המקום נבנה על חורבותיו של טיב טעם שלא נתן פייט לסופר באבא המפוצל ונסגר. אוטו בר מאפשר ישיבה בחוץ בפורמט בית קפה ובפנים חללים שונים. בשעה עשר ביום רביעי המקום כבר היה שוקק חיים או יותר נכון יושבים. לא הספקנו להישאר הפעם לשתיה עמוקה ורצינית אבל זה יקרה בקרוב…

המקום נמצא דרומה מהפינה השוקקת של דיזינגוף וירמיהו שם פועלים במרץ קפה ג׳רמיה וקפה מובינג ורוזה פארקס.

חזרנו לשם יום חמישי, המקום היה מפוצץ די מהר, המוני בליינים גדשו את המקום. מסתבר שחלק מהצוות של אזור אחד עבר לאוטו, כנראה גם חלק מהמבקרים. חבר שהגיע מניו יורק ושותה כמו בהמה המשיך להזמין עוד ועוד דרינקים, די מהר לא זכרתי איך קוראים לו אבל מאד נהננו להמשיך לשתות שם. בשעה 2 לפנות בוקר הייתי חייב לעזוב ושני חברי עזבו בסוף הלילה, או שזרקו אותם משם, הם לא זוכרים מה היתה השעה או איך הגיעו חזרה הביתה. ראו הוזהרתם!

אוטו בר דיזינגוף

תומאס, בר יין חדש ברחוב הירקון

בלב ההתרחשות של רחוב הירקון קם לו בר יין חדש תומאס שמו, להרגיש לרגע בחו"ל ולהתנתק מזירת הלילה התל אביבית המצויה. תומאס מציע תפריט אוכל מגוון שכולל מנות כמו גרבלקס סלמון בכיבשה בייתית, קרפצ'יו קולרבי עם אגוזי מלך ופרמז'ן ועוד טאפסים, מאזטים ופינוקים טעימים. המוזיקה מגוונת ומגיעה מברלין לונדון וספרד.

בגזרת תפריט היין תוכלו למצוא יינות מספרד, איטליה, צ'ילה וכמה יקבי בוטיק ישראלים לצד מספר בק' וויסקי מובחרים, קוניאק וגראפה.
התפאורה לשלל הזה היא קירות אבן חרוטים וחשופים, על עמודי האבן הודבקו כתבי עת מאירופה, מגירות בית מרקחת ישן שמסמלות תרופות שונות מחזיקות בק' מובחרים ובגזרת המטבחון נגלים צנצנות חמוצים בייתים בשלל צבעים.

כתובת: רחוב הירקון 98 תל אביב
שעות פתיחה : א' עד ה' ויום שבת כל יום החל מ 17:30 ועד לאחרון הלקוחות . יום ו' משתנה מדי שבוע לעיתים פתוח לצהריים קבלת שבת (חגיגה יוונית)

17:30 – 21:00 HAPPY HOUR
טל להזמנות וארועים : 0544554876

תומאס בר יין

מועדון גזוז, נמל תל אביב

‫ממש מול חוף מציצים הוסב אולם אירועים למועדון לאונג' גזוז. המקום גדול ומרשים, מעל הרחבה המרכזית קומה שניה של לאונג' המסודר עם פינות ישיבה מרווחות שמאפשרת בילוי של קבוצות חברים‬. בכניסה שמענו בעיקר דוברי אנגלית שנעמדו בסדר מופתי והמתינו למארחת.

הגענו לגזוז בשעה 23:00 בערך והמקום היה די רגוע, לא ריק, אבל מוזיקה תוך כדי שיחות רציניות על ענינים על רומו של עולם המקום הלך והתמלא. לא זוכר מתי בדיוק אבל בשלב מסויים היינו רוב הזמן על הרחבה ומפזזים כמו בימים הטובים. הקהל מורכב מצעירים וגם פחות צעירים נהנה מאד.

כנראה שהגיעה לארץ אופנת הפרעת קשב של הדי גיי, כי לא נעים לפחות לא לי לשמוע כל שיר 10 שניות ואז לקפוץ לשיר הבא. די אדיוטי ולא מעניין אותו שזה אופנתי בברים טפשיים בניו-יורק. באיזה שלב קצת התמתן הקטע ושירים החזיקו מעמד קצת יותר מעשרים שניות… לא כל דבר צריך להעתיק מחו"ל.

מקום מאד נחמד, גדול, צבעוני, דרינקים עולים 50 ש"ח ומעלה (לא זול)

גזוז

מקום לשפיות – משקה ומוסיקה בצוזאמן

פעם, לפני שהרווקות העיקה, והדודות לא הפסיקו לשאול מה קורה, והרבה לפני שמפלס החרמנות עלה על גדותיו למרות המטרה המוצהרת לחיפוש אהבה, היינו יוצאים לפאבים כדי לשתות ולהירגע. לא הייתי מתגנדרת שעות מול המראה ומתיישבת מצחקקת עם חברותיי על כוס קאווה בעודי בוחנת את הגברים מסביב. אלא הייתי לוקחת בירה, שומעת מוסיקה ונותנת לעצמי פשוט להיות.

אבל היום, כשכל בר שכונתי הפך להיות פיק אפ וכל מגה מועדון שמכבד את עצמו זקוק לתור ארוך בכניסה שלו ולמארחת חצופה, נדמה שכבר איבדנו מן התמימות שלנו. לכן, מרענן היה במיוחד למצוא את עצמי בערב יום רביעי בפאב "צוזאמן" שחרט על דגלו להביא להמונים הרבה מוסיקה ובירה טובה, נטולות פוזות או יומרה תל אביבית אחרת. כן, אפילו ההיפסטרים עדיין לא גילו את המקום.

משמעות המילה צוזאמן זה "ביחד" ביידיש ובגרמנית וכשמו כן הוא. מקום לשבת ביחד וליהנות ממוסיקת לייב מתנגנת של מיטב המוסיקאים הצעירים בארץ. לי במקרה יצא ביום רביעי להיחשף למופע האקוסטי המיוחד של אודי ברנדר. ברנדר, שניחן בקול עמוק ומרגש, שר כמה משיריו החדשים לקהל מצומצם אך איכותי ואף נתן במה לחבר לא פחות מוכשר בשם אלון עדר שניגן שני שירים רגע לפני שהם יוצאים לרדיו.
בין שלוק למחיאת כפיים, מצאתי את עצמי נשענת לאחור על כיסא הבר ונותנת למוסיקה לעטוף אותי. לא הסתכלתי בעצבנות ימינה ושמאלה ואפילו לא דיברנו יותר מידי אני וחברתי ליציאה, אבל היה מקסים. בסיום ההופעה התיידדנו עם אודי ברנדר וחברתו וישבנו לצ'ייסר על הבר, ללא שום כוונות נסתרות או פלרטטנות מזויפת מצידו. לרגע, שכחתי מ"האח הגדול" המשמים ומסיפורי הכן יתקשר לא יתקשר שלי ושמחתי באמת.

אז אם גם לכם יוצא להסתובב בלילנבלום אפילו עם טריינינג, שווה לתת קפיצה לצוזאמן שמארח כל חודש מוסיקאי צעיר אחר ובמקביל נותן במה למוסיקאים רבים וטובים אחרים, יחד עם מקום לשפיות.

צוזאמן
כתובת: לילנבלום 25

יום הולדת באילקה, קינוח על ספה בבוקובסקי

ערב חמישי חזרתי הביתה מעוד שבוע עבודה מתיש. גיליתי שיש פסטיבל תאטרון קצר בצוותא. שלחתי הודעה לחברה מחוג משחק- לשאול אם מתאים לה. היא אמרה שהיא מתכונן ליומולדת של חבר וויתרה.

הפסד שלה. ההצגות היו מדהימות- בכרטיס אחד מקבלים שלוש הצגות בועטות שהופקו ב48 שעות. מעולה.
יצאתי משם באנרגיות חדשות וכתבתי לה- יומולדת? היר איי קאם.

חיכיתי לה ליד המזרקה של כיכר רבין שקועה במחשבות על איזו סצנה מסרט קומדיה רומנטית אפשר להפיק שם. היא הגיעה והתחלנו לצעוד לעבר האילקה בדיזינגוף.
בדרך התוודענו להיסטוריית השתייה אחת של השניה.
היא רכשה את אהבתה לברים ובירות דרך חברה טובה (איזה קטע! גם אני!) ובזמן האחרון די קשה למצוא מישהו נחמד לשתות איתו (איזה קטע! גם לי!) – בנות גם ככה לא ממש שותות, וגם ככה כולן נשואות/עם חבר/עייפות מהעבודה (איזה קטע) ולצאת לשתות עם בנים הרבה פעמים יכול להיות מוזר. (גם לי!)

למה אנשים כל כך כבדים? היא כמעט צועקת- אז תשתו משהו אז מה קרה??
ואני חשבתי – איזה מזל שמצאנו אחת את השנייה…
הגענו לאילקה שהיה מלא וחיפשנו ערמה של אנשים ביומולדת. כנראה שנצטרך לעלות במדרגות.
למעלה יש קומת ארועים (בעכבר קראו לו לאונג') עם כמה ספות שהיו מלאות מוקפות באנשים עומדים עם שתיה. מכרים קראו בשמה והיא פצחה בסבב שלומים.
ניסיתי למצוא איפה שותים פה, ואז ראיתי ברמנית יפיפיה-נחבאת אל הבקבוקים בבר קטנצ'יק בפינה ליד החלונות. הבר בכיוון ההפוך מהמדרגות מה שגורם לו קצת להיות לא נגיש, אך שווה.

הגעתי לברמנית ושאלתי אותה על יינות לבנים- להתחיל את הערב. היא אמרה שאין ריזלינג אבל יש שרדונה אמרתי בכיף ולפני שהספקתי להרים את הכוס היא תקפה: "זה 23!"
"את די עיניינית" אמרתי לה, "לא מבזבזת זמן"..
ואז קרה דבר נפלא. הברמנית החליטה למסד ביננו את היחסים. הציעה לי חברות- ואמיתית עוד, כזאת של לפני עידן הפייסבוק. "רוצה לפתוח אצלי חשבון?? – תוכלי לשלם בסוף הערב.."
ואני, נרגשת, אמרתי : את צריכה איזה פרטים או טלפון?
"לא, אני סומכת עליך-תהני" והוסיפה חיוך. הרגשתי שזו תחילתה של ידידות מופלאה.

במהלך חגיגת יום ההולדת עתירת משתתפים מכל העולם (כולל רביעיית חברים מפינלנד, צרפת, בלגיה וישראל) פתאום שמתי לב למשהו מוזר. שמתי-לב שקלטתי בדיוק מאיזה ארצות הם, בלי לשאול מה?? ובלי להתקרב. ואז הבנתי: אין מוזיקה. ז"א יש איזה זמזום שלפעמים אפשר לזהות שהוא התופים של בילי ג'ין זה יקרה אם השתתקה השיחה פתאום, אבל חוץ מזה, כלום. חברה שלי בטון אסרטיבי של מובילת מהפכות הצהירה: "אני הולכת לדבר עם הברמנית ולהגיד לה להגביר!! מה זה בר בלי מוסיקה?!" היא חזרה עם מבט מאוכזב ואמרה שזה בגלל השכנים. אסור מוסיקה.
אבל למטה יש מוסיקה הרבה יותר חזקה וחוץ מזה זה בר בדיזנגוף עם דלת סגורה. מפוחי עלים מרעישים כבר יותר מזה.

חוסר המוסיקה גרם לערב להיות הרבה יותר קוקטייל שיחות מאשר דנס בר ולי אישית גרם לערבב יין, בירה, בד אפל, קובה ליברה, ועוד בד אפל. נראה לי.
בדרך הכרנו עורכי-דין שמיהרו לשיעור (פשע נגד האנושות- הרצאות ביום שישי בבוקר!) עיתונאי צרפתי שבא לתשעה חודשים של לימודי עברית, ההוא משי ודרור, חבורה של חמישה חבר'ה בני 23 או כמו שחברה שלי אומרת "עשרים ודקה וחצי" (כולל נהג אחד שלא שתה) בתכנוני נסיעה לדרום אמריקה, וגם האחות של חתן הבר מצווה. ערב בהחלט משמח ומשעשע..

כולל סיטואציות מוזרות בשירותים שנגרמו מדלת שירותים שבורה שהמנעול שלה משאיר רווח של 15 סנטימטר כשהדלת סגורה. ז"א אמורה להיות סגורה.
מלצרית מקסימה עברה בין החוגגים ודאגה להשקות את כולם. ביקשנו צ'יפס -יש רק נאצ'וס וסנדוויץ- אז ירדנו מזה.
לקראת שלוש שמנו לב שאנחנו רואות יותר קירות מאנשים והבנו שהמסיבה התחילה לגווע.
נפרדנו כל אחת לדרכה- היא הביתה דרך בן גוריון, ואני על דיזנגוף מחובקת עם אחד שיהיה בדרום אמריקה עוד שבוע (תמיד היה לי משהו לקטינים.)

ערב מוצלח לכל הדעות..
הוא אומר שבדרך חזרה עשינו עצירה לבירה על ספה בבוקובסקי וגילינו שהספרים שם זה לא באמת ספרים, עד שהרימו עלינו את הכיסאות ועשו ספונג'ה (ע"ע עיר ללא הפסקה).
רק שאת השלב הזה אני לא ממש זוכרת 🙂

שיהיה לילה טוב!
אילקה דיזנגוף 148
בוקובסקי פרישמן 39

מחפשות את גן העדן האבוד

יום חמישי הגיע ושוב רצינו לצאת. חשבנו על מקום קטן, לא צפוף, שנוכל גם לשתות משהו וגם קצת לרקד. עם יהיו אנשים טובים בכלל נחמד. אנחנו מחובבות הריקודים המיינסטרים, ולא רקדניות אלקטרוני מהוללות כך שאת כל הדיסקוטקים הגדולים נאלצנו לפסול מראש..

וכך הגענו שוב לאותה הנקודה של לסרוק את האינטרנט והפייס בנסיון להבין לאן כדאי לצאת ולמה.

אמרו לנו שזו עיר בלי הפסקה, שיש כאן סצנת בילויים מהגדולות בעולם, רק כל פעם שאנחנו יוצאות, אנחנו מוצאות את עצמנו או עם שלושה אנשים בפאב ומוסיקה מלנכולית, או בלי מקום לשבת שבנות תל אביב מזיזות אותנו בכתף תוך כדי סינון "אה סליחה!"

לאחר דיונים מקיפים בנושא הגענו למסקנה: יש סצנה מטורפת, שוקקת חיים! רק שאנחנו לא יודעים איפה היא. כמו לנסות למצוא את גן העדן האבוד או את ההולי גרייל – אם תרצו.

החלטנו לתעד את המסע בעקבות חיפוש הסצנה, שלא יגידו שלא ניסינו- ושיהיה כאן ברשת תיעוד למשהו חוץ מהתיאורים החלומיים של המסיבות שהיחצנים מפרסמים..

נזכרתי. פעם לקחתי טרמפ עם מישהי שנראתה תל אביבית ותיקה ושאלתי אותה בהיסוס- תגידי: איפה את יוצאת?

אז היא ענתה בנונשלנטיות: בדרך כלל לרוזה-בר. ואם לא, אז למנדלי מוס. הנהנתי.

אחרי שהיא הלכה כתבתי מהר את שמות הקוד כדי לא לשכוח. עברו כמה חודשים והנה באמצע הדיבייט של להתפשר שוב על הלימה לימה הישן והטוב – אמרתי: בואי נסע לצפון! אל הרוזה בר!

וכך הגענו, לדיזנגוף פינת ירמיהו, מוקדם (ב22:30) חמושות בציפיות לא גבוהות מידי, כרטיס אשראי ועקבים. מבטיח. נכנסנו פנימה והיינו גאות בעצמנו שמצאנו 2 מקומות על הבר בפינה. אחד הברמנים היה מוכר- ואז זיהה אותי בשם. עוד מבשרתניק מהשיכבה שלי בתיכון בעיר הגדולה. כמה זמן את בעיר? שנתיים כמה זמן אתה? 6. וואו. כמה זמן אתה מברמן? 3 שנים. עוד יותר וואו. ועדיין כל כך נמרץ..

היא רצתה לכיסאות הפונים קיר של הבר ואני סרבתי בתוקף.

אם הייתי רוצה להסתכל על מדף בקבוקים הייתי נשארת בבית לא? באנו לראות קצת אנשים, ובדרך המסורתית לא דרך מסך של אח גדול או משהו.

אז ישבנו בפינה, מוסיקה נחמדה וקופצנית – הזמנתי ריזלינג שהיה ממש טוב לפי דעתי והיא התחילה לחשב נוסחה שתערבב מספיק כדי להסתובב בזול. בסוף היא הזמינה קוקטייל בהרכבה עצמית – וקיבלה בעיקר קרח.

הזמנו פוקצה טעימה (למרות שלדעתי לא שוה 34 שח) ואחרי שחיסלנו אותה שמנו לב שלשמחתינו המעושנת יש מאפרות אמתיות על השולחן (לא התחתיות בירה המסוגננות) ואנשים מעשנים בכיף מסביבנו עם הדרינק.

הברמן שטיפל בנו היה חייכן ורגוע מה שהתאים לי ביותר, ועוד יותר התאים לי שפינק אותנו בציסרים ככה לכיף. גם הדיגי (ההוא שלוחץ על המחשב פלי) היה מבסוט ובכלל נראה שהם נהנים מהצד שלהם בבר.

המקום הלך והתמלא אבל לא באופן מפחיד. אנשים פיטפטו והיה שולחן אחד שנראה של לקוחות מההפקה שעשה המון רעש מחיאות כפיים וצעקות עידוד.. היה נדמה לי שהם שם רק כדי לעורר את האוירה.

בשלב מסויים נמאס לנו- אני רציתי לרקוד. שאלתי את הברמן "איפה רוקדים?" היא הזמינה טקילה ליתר ביטחון.

היתה לו תשובה מפתיעה. הוא אמר : פה בסוף הרחוב בתוך הגלידריה יש מקום שנקרא שושו

מה מנגנים? טכנו. היא עיקמה את הפרצוף. אני שמחה למקום חדש שעוד לא חקרנו – אמרתי יאללה פה בסוף הרחוב מה לא ננסה? הסתכלנו מבחוץ על היורטיגלידה שנראתה בדיוק כמו כל גלידריה אחרת בתא הסתכלתי מסביבה וחיפשתי תור או משהו עד שהיא הצביעה ליד המקרר של הגלידה בטעם פירות היה וילון לבן. לידו ישבה סלקטורית עמוסה בחשיבות עצמית. שאלה אותנו את שאלת הסלקטורים המהוללת: "למי אתם?"

ולפני שהיא (שלי) הספיקה לחשוב על שם נפוץ כמו אבי כהן או משהו כזה אני אמרתי "אף אחד" אז הסלקטורית מהר ענתה- "אנחנו רק ארועים היום."

במילים אחרות: אתן לא. לא הרגשנו הפסד גדול והלכנו לחכות לקו 5.

מול התחנה היה פאב עם שלט "איזור 1" הדמויות בפנים היו ככ רגועות שאני תהיתי אם זו מסעדה או בית קפה. 5 חבר'ה עמדו מחוץ לפאב וניהלו שיחה ערנית ביותר במשך 20 דקות – על מה בנים מדברים ככ הרבה?!

היא אמרה לי שעל כוסיות. גם על כוסיות לא נראה לי שאפשר לדבר יותר מעשר דקות גג. ועוד חמישה אנשים..

אז נסענו ואז אני קפצתי הביתה לשירותים היא הלכה לבדוק את ה"מרקיד" בלונדון מינסטור וחזרה עם דיווח מאכזב משדה הקרב. היא אמרה יש שם תור ענק של ארבעים בנים ושתי בנות. לא נראה שמכניסים מישהו, ונשבר לה העקב.

עוד ריכולים אחרונים של לילה- ונרדמתי.

בפוסט הבא.. חזרה לעבר : הגילדה.

***************************************

כתובות כי תמיד מעצבן אותנו שאחרים לא מפרסמים כתובות:

רוזה בר – דיזנגוף פינת ירמיהו

שושו – ירמיהו פינת בן יהודה

איזור 1 – דיזנגוף 268

מרקיד – לונדון מינסטור אבן גבירול 30

בר אזור אחד, דיזינגוף

image

הגענו לבר שלא מכבר החליף שם מקו חמש לאזור אחד, שינוי במבנה הבעלות… מקום חמוד שכונתי שמהר מאד התמלא בקהל נחמד ומנגן מוזיקה של להיטי כל הזמנים עם דגש על זמנים עברו. מאד נחמד או שנפלנו על ערב יחודי. מקום קטן עם בר מרובע וגם מקום בקומה למעלה. בואו.

אזור אחד
כתובת: דיזינגוף 268 תל אביב

MYBAR בר חדש בבוגרשוב בהשראת הרוז-בר הניו יורקי

בר שכונתי מחוזק. קבוצת שותפים ישראליים ואמריקאים בחרו לפתוח בר חדש ברח' בוגרשוב (26) בהשראת הרוז-בר הניו יורקי (לאלו מכם שזכו להכיר). בר דיספליי מאורך, כורסאות וינטג' בפינות הישיבה ושולחן פול בקצה. התאורה מוארת וחמימה בתחילת הערב ומוחשכת עם השעות הקטנות. כל התמונות המוצגות על קירות הבר עומדות למכירה לאורחי המקום, בכל שבועיים מוצגת גלריית תמונות שונה של אמן אחר.

בר חדש בבוגרשוב mybar mybar2 mybar3

למה שכונתי מחוזק?? שכונתי – בגלל היחס החם, האינטימיות, המחירים וצוות המקום החברותי. למה מחוזק? מי שיגיע יוכל להרגיש במשהו קצת אחר, באנשים, במוסיקה, באווירה, אחר. זה החיזוק. אורחים מוצאים עצמם מתחילים ערב בצורה אחת ומסיימים בצורה אחרת ולא צפויה לחלוטין. "צריך להגיע לכאן ולהעביר ערב בשביל להבין" אומר אחד הבעלים. חברים מהשכונה, דוגמניות מברזיל, סטודנטים תל אביביים, שחקני כדורסל, תיירים מארצות שונות ואנשי לילה ותיקים… כולם שם וכולם בבית. פסקול הבר נע בין רוק קלאסי ואלטרנטיבי דרך רטרו ואפילו אלקטרו ושחורה בערבים מסוימים. ברביעי יש ליין ישראלי ובעתיד יצטרף ליין היפ-הופ קלאסי של שנות ה-90' (שלישי) והופעות חיות (בימי ראשון) .

כשתגיעו תבקשו את ה-MYDEAL מעין עסקית לילית המשלבת את משקה הבית – MYCOCKTAIL עם פיצת הבית המעולה!

תבלו.

MYBAR
בוגרשוב 26, ת"א
שעות פעילות: 20:00 – 04:00
טלפון: 052-5359900

חניון בסמוך.

קרלטון און דה ביץ

הרבה זמן חברה מדברת איתי על מקום מגניב על הים שיש בו גם ארוחות בוקר וגם שקיעות וכו' וכו'..
אתמול זוג חברים שעוזבים את תל אביב ( ????????!!!!!!)  החליטו לאחד כמה חברים למעין מסיבת פרידה מהעיר.
האמת, מקום מושלם לעשות בו מסיבה כזאת כי אם לדבר בשם עצמי, לא זה המקום שהיה גורם לי להרגיש בחסרונה של תל אביב בחיי.

המקום באמת מונח על הים. מן גג שלא קשור למבנה מתחתיו עם דק עץ שאני מניחה שהרבה בנות השאירו שם עקב או שניים.
בכניסה למקום יש בר די גדול ומואר. בהמשך יש בעיקר ספות והדומים. מקום טוב באמת לעשות בו ימי הולדת ואירועים מסוגים שונים. ובאמת מספר אנשים נצפו כשהם
חובשים זרים זהים על הראש. כנראה באדיבות המקום.

האוכלוסיה היתה מעורבת מאוד. רוצה לומר, צעירים מאוד לצד צעירים הרבה פחות אבל רובם היו הומוגנים בזה שלא היו שם ערסים. כנראה מי שיושב שם למטה עושה עבודה טובה.
התפריט די מגוון והמחירים נראו לי סבירים ביותר אבל מה. לא טעים.  נחמד זה הציון הכי גבוה שאפשר לתת שם לאוכל שברובו מטוגן ומוקפץ.
הגיעה גם סביצ'ה שמלבד נענע ומלפפון כפי שהיה כתוב בתפריט, לא הוסיפו תבלין או משהו (אולי קצת מלח ולימון היו משפרים..)
גם האלכוהול לא נראה לי מספק. בדרך כלל מי ששותה שני דרינקים של וודקה עם טוניק מתחיל להרגיש קצת נעים בראש. פה זה לא היה המקרה.
בקיצור, לא שמחה גדולה בעיניי לבילוי של חמישי בערב.

אולי בפעם אחרת