בר שכונתי חדש קם ברחוב בן יהודה וקרוב לים. תפריט האוכל כולל נשנושים קלאסיים וטאפאסים איכותיים על טהרת הבשר, רצועות סינטה כבושות, פלטות נקניקים ופטה כבד.
מקור השם הרלינגר הוא בבית קפה נושן שהיה קיים ברחוב בן יהודה 69 בתל אביב הישנה של לפני קום המדינה. במקום היו נוהגים לשבת הבראנז'ה העתיקה של תל אביב, סופרים, משוררים ואנשי רוח כגון לאה גולדברג, חלפי,שלונסקי, אלטרמן ועוד..
בתקופה בה בתי הקפה היו הברים השכונתיים של התקופה, התחרות הייתה אל מול קפה בגדד וקפה כסית המיתולוגים.
המקום הינו בר שכונתי בעיצוב רטרו. הבר משפחתי קטן וחם לאוהבי אלכוהול איכותי במבחר גדול ומחירים שפויים, מוסיקה טובה על טהרת הרוק והישראלי, שולחן סנוקר וקהל קבוע.
שעות הפתיחה יהיו החל מ - 16:00 בצהריים ועד אחרון הלקוחות לאוהבי הבירה אחרי העבודה והבילוי בשעות מוקדמות.
הרלינגר בר
כתובת: בן יהודה 69 תל אביב (על פינת פרישמן)
ישנם חניונים בקרבת מקום
להזמנת מקומות: אביעד - 054-2383687
לפרטים נוספים - נוה 054-6622845
חברה המליצה לי.. אז הלכתי..
האמת שקבעתי עם חברה לשבת בבר ברבוניה.. הייתי רעבה ודיאטה חדשה שאני מנסה אוסרת עליי. פיצות, פוקצ'ות ומיני מאפה למיניהם.. ובבר ברבוניה יש לי מבחר עצום של דברים נטולי פחמימות.. כלומר - דגים מדגים שונים.
אז הגענו לברבוניה בתשע וכמובן שהיה כבר מפוצץ + ארבעה זוגות ורביעיה שהיו אמורים לשבת לפנינו… לא פחות משעה לפני שנשב. אז נזכרתי בהמלצה שקיבלתי והלכנו ל"שילה".
פעם, ממזמן, הייתי שם והיה שם בעיקר בר. עכשיו המקום התרחב והבנתי שאנשים ממש באים בשביל האוכל.
השף והבעלים (או לפחות אחד מהם) שרון, קרא למקום על שם כלבתו האהובה שאינה כבר ביננו, שילה.
ממה ששמתי לב, האוכל מתמקד בעיקר במאכלי דגים, סלטים ויש גם כמה מנות של בשר. מיד כשהזמנו אוכל פונקנו במנת לחם עם ירקות חמוצים ואיזשהו רוטב.. נחמד.
הזמנו בסה"כ שני סלטים - סלט טורו, שיש בו טונה אדומה וכל מיני ירקות שנחתכו דק דק, ממש כמו אטריות של ירקות עם רוטב קצת פיקנטי. מנה מעולה..
הזמנו גם סלט ברזל שמורכב מעלי אנדיב, סלק וגבינת פטה - גם טעים ומיוחד..
האוירה שם נחמדה, לא מחייבת. יכול להיות גם בר שכונתי וגם פיק אפ.. בחורה שישבה לא רחוק מאיתנו עם בגד לא ברור כנראה שתתה המון ונמרחה על בחור שלא היה
בטוח מה לעשות עם זה.. איפה חיים הכט כשצריך אותו?
לידי ישבו שני בחורים נחמדים שכששמעו שאני מתכוונת לכתוב על המקום סיפרו לי קצת על ההיסטוריה של המקום וכמה הם אוהבים אותו.. האמת שזה נראה מקום שיכול להתחבב עליי.
אז ממליצה לבקר, לאכול, לשתות ולהנות…
שילה
כתובת: בן יהודה 182, תל אביב יפו
טלפון: 03-5221224
כמו שאתם רואים, אני בעניין של ביקורים חוזרים…
שלא תחשבו שאם לא כתבתי אז לא יצאתי , פשוט אני חוזרת לאותם מקומות ונהיה משעמם לדווח על אותו המקום כמה פעמים ( לפעמים גם ממש משעמם ללכת לאותו מקום …. ) יש תחושה כללית כזאת שכבר אין פה הרבה מה לחדש … וזה נכון לכרגע, אבל תמיד אפשר להפתיע אותי ותמיד נחמד לפגוש איכות.
ביום שלישי השבוע קבעתי עם זוג חברים בסושיאל קלאב. כבר הייתי וכתבתי די קרוב לפתיחה אבל חזרתי מאז מספר פעמים, בעיקר לדרינק קצר .הפעם גם ישבתי לאכול שהרי המקום הוא בעצם מסעדה יותר מאשר בר.
הזמנו מקומות על הבר , אז היינו צריכים להגיע כבר בשמונה וחצי , מה שהיה נחמד בעיני. אני מעדיפה את היציאות המוקדמות.
אלה שבחצות אני כבר במיטה , ובמקום לראות טלויזיה ישבתי עם חברים . יותר עדיף. התחלנו להזמין מהתפריט. אני הייתי תחת מגבלת פחמימות ( לא אוכלת…) והחברים התחשבו בי ועדיין מצאנו הרבה מנות שוות.
הזמנו את המחבת עם השרימפס ביין ושום שלא מאכזבת אף פעם, פשוט מעולה ונדיבה ( כ 70 ש"ח ) , קלמרי על הפלנצ'ה באיזה רוטב טחינה עם פול, שילוב מדליק וטעים ( 38 ש"ח אם אני לא טועה.. ) , מולים - מגיע בסיר יצוק עם רוטב שנראה קצת חרדלי והיה מעולה עם הצ'יפס שהגיעו יחד איתם, רביולי בשר שלטעמי שחה בקצת יותר מידי רוטב אבל היה טעים. המשכנו בסטייק עסיסי
( 120 ש"ח לדעתי) ואין לי מושג מה משקלו אבל המנה נראתה בגודל טוב וסחטה מבטי קנאה מחברינו לבר . שלא תתעלפו על הכמות, אכלנו ביחד את כל המיקס הזה יחד עם סלסלת לחם ( אפילו אני גנבתי פרוסה… )
בקיצור, אוכל פשוט מעולה והמחירים לא בשמים. אפשר לבוא בכיף לארוחת ערב מפרגנת..
המקום דרך אגב התמלא כבר בסביבות תשע באוכלוסיה נעימה.
סושיאל קלאב:
כתובת: שד' רוטשילד 45 פינת אחד העם 54
טלפון: 03-5601114
שלום לכם.. אמנם כבר כתבתי על הפיקוק במסגרת רשת הארמדילו שהשתלטה על נישת" הבר השכונתי"
בשנים האחרונות אבל לאחרונה ביקרתי שם שוב והחלטתי לשתף… קודם כל, אם לא היתה הגדרה (אולי אין… ) לבר שכונתי, יכלו לצלם את הפיקוק, להקליט את האוירה ולראות באיזה שעה המקום מלא ולהצמיד את הממצאים להגדרה במילון.
בחמישי שעבר קבעתי שם עם חברה בשעה 21:00 לדרינק סולידי .. היא הביאה אורח של העבודה מאנגליה וכבר היו שם כשהגעתי..
אז ככה, השולחנות בחוץ היו מלאים. הבר היה מלא וכן גם רוב השולחנות שבתוך הבר. אני מזכירה לכם שהשעה 21:00 … מדהים!
המוזיקה בעיניי אף פעם לא היתה הצד החזק של המקומות האלה, והיא בד"כ כל מיני שירים שאתה לא מזהה, או אוהב, וכבר יש לה ערך מוסף.. לא תשמעו אותה בשום מקום אחר.
האוכל השתפר פלאים בשנה האחרונה בפיקוק ( מזמן לא הייתי בשלושה האחרים). יש קלמרי וברוסקטות עם כל מיני בשרים או גבינות , פיצות לוהטות וטעימות שמגיעות על מגשי עץ ועוד כל מיני דברים טובים שהחליפו את המאכלים הגרוזינים שהיו מגישים שם פעם עם חמוצים. שאפו.
אז מסתבר שבשישי הקרוב אחרי הצהריים הם חוגגים שנתיים.. היה נדמה לי שהם קיימים הרבה יותר זמן, מזל טוב!
המילה הראשונה שעולה לי לראש זה "שמייח" … אני חייבת להודות שהייתי סקפטית ולקח לחברה די הרבה זמן לשכנע אותי לחזור ל"גוסיפ"
מאז שהיינו בפתיחה של המקום מתישהו בנובמבר. אמרתי שגדול מידי, שצעיר מידי, שלא בשבילי ולא לגילי. אבל, המקום "תפס " כמו שאומרים.
הגענו לשם אתמול בסביבות השעה 21:30 .. המקום היה כמעט ריק אבל כבר לא היה מקום לשבת. גם במקומות הפנויים היו כוסות הפוכות, כאלה שמראות שיש מי שחשב מראש והזמין מקום (צעד נבון בהתחשב בצפיפות של אחר כך), אחרי חצי שעה המקום היה כבר מלא. המוסיקה היתה להיטים אבל מבחינתי כל מי ששם את "סקסי ביצ' " של דיוויד גואטה הוא ראוי. מתה על השיר הזה, ניגנו אותו ב"קקטוס" בקופנגן בדצמבר כאילו היה שיר חדש של רן דנקר בגלגל"צ.
הקהל במקום מאוד מעורב. החל מצעירים שבאים לחגוג שם ימי הולדת, או סתם צעירים שבאים לחגוג אבל גם כאלה שאני מזהה מבעיר מאז ומתמיד, כאלה שמידי פעם מבצבצים ומראים שגם הם עדיין צעירים בראשם ובליבם ולא מוותרים על חגיגה טובה באמצע השבוע.
אני חתכתי בסביבות 23:30, וזה לא שלא יכולתי להישאר, באמת היה נחמד ואני יכולה לחשוב על חברה אחת לפחות נוספת שמאוד תהנה מהמקום ובעיקר מהמוסיקה, פשוט הייתי צריכה לקום בבקר…
לא נורא, היום אני אמלא לוטו, אולי פעם הבאה אני אשאר קצת יותר מאוחר…
אתמול קפצתי עם חבר לביקור קצר באילקה, הוא כבר היה שם קודם, נכנסנו ומצאנו די מהר מקום לשבת על הבר הגדול שתופס את רוב במרכב של החלל המרכזי, שתינו לנו והקשבנו בקשב רב למוזיקה של להיטי קדם ארוויזיון של של שנות ה 90, אדם, אבי טולדנו ויזהר כהן כמעט הבריחו אותנו מהבר אבל השירות היה יעיל ומחוייך והאחראי על הניגון החליף תקליט ושם לנו את כנסיית השכל ודברים טובים נוספים שגרמו לנו להזמין עוד שתייה. מעניין איפה בחורות בנות 20 שמעו את שירי הקדם האלו בעבר, הן הצטרפו לשיר וכמעט קמו לרקוד וידעו את המילים… הרי ברדיו לא מנגנים אותם… לא ברור לי הקטע.
לבר יש קומה שניה אבל לא היה לי כח לזוז מהכסא אז לא בדקתי, אולי בפעם הבא. קהל המבקרים היה צעיר ברובו אבל גם כמה מבוגרים יותר אכלסו. סה"כ בר חביב, לא מחייב עם צוות שמנסה ליצור אווירה.
לבר תפריט לדילול השתייה ואנחנו ניסינו כריך רוסטביף שהגיע עם חסות ופלפל אדום והיה בסדר גמור.
’סנט פטריק’ס דיי’ הינו חגיגה אירית המצוינת מדי שנה ב-17 במארס באירלנד וברחבי העולם במצעדי ענק ברחובות ובשתייה ממיטב התוצרת האירית ובעיקר בירה. השנה תוכלו לבקר בפאבים איירים מקומיים שמצטרפים לחגיגות, ואם נפגוש אתכם תצרכו לספר לנו (למצלמה) מי היה פטריק הקדוש ומה חוגגים בעצם. אם תשיבו בדיוק נזמין אתכם לעוד בירה ונשאל אתכם עוד כמה שאלות על החג. אנחנו ניגש כמובן קודם למי שיהיה לבוש בהתאמה לצבעי החג.
אתם יודעים שחסרים לנו חגים לשתייה, ולכן התחלנו לחגוג גם חגים אירים, שיהיה ברור, שכל קדוש כזה או אחר שמוציא אותנו לחגוג כנראה באמת צריך לחגוג עבורו, ולשתות ואני כבר מדלג לויקיפדיה לאתר עוד כמה קדושים שנעלה להצבעה באתר - אלו שיבחרו יזכו ליום נוסף של חגיגות, ואני מאמין שנמצא להם בקלות חברה מסחרית שתיקח על עצמה אותו ותקדם את מכירותיה.
כתבנו בעבר על פאבים איריים בעיר, אתם מוזמנים לשלוח לנו תמונות וסיפורים מהחגיגות.
אם יש משהו בולט שמאחד סביבו כמעט את כל תושבי תל אביב (ואולי ישראל כולה) הרי שזה האהבה לחומוס. אם תסתובב באזור החומוסיות בצפון דיזינגוף או ביפו תוכל למצוא כמעט בכל שעות היום ילדים, מבוגרים, זקנים, נשים, גברים, מזרחיים, אשכנזיים ועובדים זרים מנגבים ומנגבים עד שאי אפשר עוד להכניס גרגיר חומוס נוסף לקיבה.
הלימון השמח, חפשו אותו בעיר. תמצאו מה טוב... כפי שכבר ראיתם אנחנו עומדים בהבטחה לצאת כמעט כל יום. איך אתם חושבים שהמיתון מראה סימני התייבשות? הבילויים שלנו מרימים את הכלכלה, מספקים עבודה להמונים, משלמים מסים למדינה, מחזיקים את נהגי המוניות בנסיעה. הזמן רץ כשנהנים.
