מסע נוסטלגי ברחוב לילינבלום השוקק חיים

כשרק הגעתי לתל אביב לפני מספר שנים, כמעט בכל סוף שבוע הייתי מוצא עצמי מבלה ברחוב לילנבלום. גם אם בקטנה, רק לדרינק קצר ב"שסק", ב"מישמיש" או ב"לילנבלום 22" האגדי, וגם אם ללילה ארוך של ריקודים ודרינקים ב"שנבו" או ב"אברקסס".

רחוב לילינבלום

בחמישי האחרון תפסתי חבר קרוב והצעתי לו ערב בילוי קצת שונה ממה שהתרגלנו אליו בשנים האחרונות. לא מגה ברים, לא מועדונים ולא אנדרגראונדים. הצעתי לו ערב נוסטלגי שכולל סיבוב ברים ברחוב לילינבלום. אחרי 3 שניות של הלם קל, הרעיון מצא חן בעיניו. מזמן לא יצאנו ביחד פשוט לשתות ולקשקש. בלי פוזה, בלי ריקודים, בלי סלקציות לא ברורת ותורים ארוכים בשירותים.

אז הגענו לשם בסביבות 22:00,והתחלנו לשוטט. הרחוב שקק חיים בדיוק כמו בימים הטובים. כנראה שרק אני קצת הזדקנתי ולא הגעתי לכאן זמן רב, כי נראה שכל שאר העיר עדיין מסתובבת ומבלה כאן. עשרות צעירים מדלגים ממדרכה למדרכה, נכנסים ויוצאים מהברים, אוכלים פיצה או סנדוויץ, צועקים, צוחקים ונהנים. היתה שם אנרגיה טובה, כאילו הרחוב מזמין אותך להכנס אליו ולצלול לתוך הבלאגן.

חדש התערבב עם ישן. התחלנו ב"ננוצ'קה החדשה", עברנו ל"שסק" ול"מישמיש" הותיקים, נכנסו לבר חדש דנדש בעל השם המקורי "לילינבלום 19", הצצנו בעוד2-3 מקומות שאני אפילו לא זוכר את שמם, אכלנו משולש פיצה, וקינחנו ב"אברקסס".

היה ממש כיף. שונה. מרענן וצעיר. כאילו חזרתי אחורה בשנים והורדתי את כל הפוזה שהעיר העמיסה עליי בכל מקומות הבילוי הנוצצים והחדשים.

דיברנו, שתינו, פגשנו אנשים, צחקנו הרבה, וגילינו שיש דברים בעיר שלנו שלא השתנו. וטוב שכך.

אז אני ממליץ פעם בכמה זמן, לגוון. ללבוש ג'ינס פשוט וטי שרט לבן, להגיע ללינבלום ולהתחיל לדלג בין הברים. תהנו…