יום הולדת באילקה, קינוח על ספה בבוקובסקי

ערב חמישי חזרתי הביתה מעוד שבוע עבודה מתיש. גיליתי שיש פסטיבל תאטרון קצר בצוותא. שלחתי הודעה לחברה מחוג משחק- לשאול אם מתאים לה. היא אמרה שהיא מתכונן ליומולדת של חבר וויתרה.

הפסד שלה. ההצגות היו מדהימות- בכרטיס אחד מקבלים שלוש הצגות בועטות שהופקו ב48 שעות. מעולה.
יצאתי משם באנרגיות חדשות וכתבתי לה- יומולדת? היר איי קאם.

חיכיתי לה ליד המזרקה של כיכר רבין שקועה במחשבות על איזו סצנה מסרט קומדיה רומנטית אפשר להפיק שם. היא הגיעה והתחלנו לצעוד לעבר האילקה בדיזינגוף.
בדרך התוודענו להיסטוריית השתייה אחת של השניה.
היא רכשה את אהבתה לברים ובירות דרך חברה טובה (איזה קטע! גם אני!) ובזמן האחרון די קשה למצוא מישהו נחמד לשתות איתו (איזה קטע! גם לי!) – בנות גם ככה לא ממש שותות, וגם ככה כולן נשואות/עם חבר/עייפות מהעבודה (איזה קטע) ולצאת לשתות עם בנים הרבה פעמים יכול להיות מוזר. (גם לי!)

למה אנשים כל כך כבדים? היא כמעט צועקת- אז תשתו משהו אז מה קרה??
ואני חשבתי – איזה מזל שמצאנו אחת את השנייה…
הגענו לאילקה שהיה מלא וחיפשנו ערמה של אנשים ביומולדת. כנראה שנצטרך לעלות במדרגות.
למעלה יש קומת ארועים (בעכבר קראו לו לאונג') עם כמה ספות שהיו מלאות מוקפות באנשים עומדים עם שתיה. מכרים קראו בשמה והיא פצחה בסבב שלומים.
ניסיתי למצוא איפה שותים פה, ואז ראיתי ברמנית יפיפיה-נחבאת אל הבקבוקים בבר קטנצ'יק בפינה ליד החלונות. הבר בכיוון ההפוך מהמדרגות מה שגורם לו קצת להיות לא נגיש, אך שווה.

הגעתי לברמנית ושאלתי אותה על יינות לבנים- להתחיל את הערב. היא אמרה שאין ריזלינג אבל יש שרדונה אמרתי בכיף ולפני שהספקתי להרים את הכוס היא תקפה: "זה 23!"
"את די עיניינית" אמרתי לה, "לא מבזבזת זמן"..
ואז קרה דבר נפלא. הברמנית החליטה למסד ביננו את היחסים. הציעה לי חברות- ואמיתית עוד, כזאת של לפני עידן הפייסבוק. "רוצה לפתוח אצלי חשבון?? – תוכלי לשלם בסוף הערב.."
ואני, נרגשת, אמרתי : את צריכה איזה פרטים או טלפון?
"לא, אני סומכת עליך-תהני" והוסיפה חיוך. הרגשתי שזו תחילתה של ידידות מופלאה.

במהלך חגיגת יום ההולדת עתירת משתתפים מכל העולם (כולל רביעיית חברים מפינלנד, צרפת, בלגיה וישראל) פתאום שמתי לב למשהו מוזר. שמתי-לב שקלטתי בדיוק מאיזה ארצות הם, בלי לשאול מה?? ובלי להתקרב. ואז הבנתי: אין מוזיקה. ז"א יש איזה זמזום שלפעמים אפשר לזהות שהוא התופים של בילי ג'ין זה יקרה אם השתתקה השיחה פתאום, אבל חוץ מזה, כלום. חברה שלי בטון אסרטיבי של מובילת מהפכות הצהירה: "אני הולכת לדבר עם הברמנית ולהגיד לה להגביר!! מה זה בר בלי מוסיקה?!" היא חזרה עם מבט מאוכזב ואמרה שזה בגלל השכנים. אסור מוסיקה.
אבל למטה יש מוסיקה הרבה יותר חזקה וחוץ מזה זה בר בדיזנגוף עם דלת סגורה. מפוחי עלים מרעישים כבר יותר מזה.

חוסר המוסיקה גרם לערב להיות הרבה יותר קוקטייל שיחות מאשר דנס בר ולי אישית גרם לערבב יין, בירה, בד אפל, קובה ליברה, ועוד בד אפל. נראה לי.
בדרך הכרנו עורכי-דין שמיהרו לשיעור (פשע נגד האנושות- הרצאות ביום שישי בבוקר!) עיתונאי צרפתי שבא לתשעה חודשים של לימודי עברית, ההוא משי ודרור, חבורה של חמישה חבר'ה בני 23 או כמו שחברה שלי אומרת "עשרים ודקה וחצי" (כולל נהג אחד שלא שתה) בתכנוני נסיעה לדרום אמריקה, וגם האחות של חתן הבר מצווה. ערב בהחלט משמח ומשעשע..

כולל סיטואציות מוזרות בשירותים שנגרמו מדלת שירותים שבורה שהמנעול שלה משאיר רווח של 15 סנטימטר כשהדלת סגורה. ז"א אמורה להיות סגורה.
מלצרית מקסימה עברה בין החוגגים ודאגה להשקות את כולם. ביקשנו צ'יפס -יש רק נאצ'וס וסנדוויץ- אז ירדנו מזה.
לקראת שלוש שמנו לב שאנחנו רואות יותר קירות מאנשים והבנו שהמסיבה התחילה לגווע.
נפרדנו כל אחת לדרכה- היא הביתה דרך בן גוריון, ואני על דיזנגוף מחובקת עם אחד שיהיה בדרום אמריקה עוד שבוע (תמיד היה לי משהו לקטינים.)

ערב מוצלח לכל הדעות..
הוא אומר שבדרך חזרה עשינו עצירה לבירה על ספה בבוקובסקי וגילינו שהספרים שם זה לא באמת ספרים, עד שהרימו עלינו את הכיסאות ועשו ספונג'ה (ע"ע עיר ללא הפסקה).
רק שאת השלב הזה אני לא ממש זוכרת 🙂

שיהיה לילה טוב!
אילקה דיזנגוף 148
בוקובסקי פרישמן 39