פיק-אפ בר טבעי

לפני מספר חודשים גיליתי את הדרך הקלה והבטוחה לליבה של בחורה – כלב. והמקום הכי טוב לעשות את זה – פארק הירקון. אין כמו לקחת כלב או כלבה קטנים וחמודים לטיול בפארק. הפיק אפ בר המושלם – המון אור (המייק-אפ לא יעזור), אוויר צח בלי עשן סיגריות, חסכוני (היא לא יכולה לשתות לך את הדרינק), שקט ועם הרבה מרחב מילוט.

לפני כמה חודשים חברה טובה שלי נסעה לחו"ל וביקשה ממני לשמור על הכלבה החמודה שלה, קירה, למספר ימים. קירה היא מסוג הכלבים האלה שכולם אוהבים ללטף, ומיד נשכבים על הגב ורוצים שיעשו להם נעים בבטן (זונה). לא יכולתי לסרב, ומצאתי את עצמי בשבת בבוקר מתארגן לטיול איתה בפארק הירקון. זה היה ממש כמו לפני דייט – לבוש ספורטיבי (יעני לא מתוכנן), דאודורנט ולדרך. שנייה לפני שיצאתי נזכרתי שחבר טוב שלי אמר לי פעם שתמיד כדאי לצאת לפארק עם ספר או עיתון, למקרה, שבמקרה נפגוש איזה בחורה חמודה יושבת לבד בפארק על שמיכה, וקוראת. במקרה! אז חיפשתי טוב ומצאתי חלק מעיתון הארץ מלפני 3 חודשים. מתאים. יוצאים. ברגע שהגענו לרחוב גיליתי את כוח המשיכה המופלא של קירה. פצצה ארסית, כוסית, התקרבה לעברי, מחייכת, מתכופפת, מלטפת (את קירה), ממלמלת משהו בסגנון "איזה מתוקה" וממשיכה הלאה בלי לראות אותי ממטר. רציתי לרוץ אחריה ולהגיד לה שגם היא מאוד מתוקה, באמת, אבל איך שהחזרתי את המבט לקירה, הבנתי שהלך הרעיון להרשים עם העיתון את הבחורה החמודה שיושבת לבד בפארק על שמיכה, וקוראת. קירה כבר הייתה בשלבי חרבון מתקדמים מול חנות הפרחים מתחת לבלוק שלי. כל הניסיונות למשוך אותה משם רק החמירו את המצב – החרא רק נמרח יותר טוב על המדרכה. כמובן שבאלגנטיות סימנתי למוכרת הפרחים החמודה שהרי בדיוק בשביל זה הבאתי את העיתון. וכך, ביליתי את הדקות הקרובות בניגוב יסודי של המדרכה. יופי. זרקתי את העיתון. ממשיכים.

הגענו לפארק. איזה כיף. השמש זורחת, הציפורים מצייצות, הירקון מלא חיים. לא עוברות 5 דקות ולעברי מתקרבת בלונדה חמודה במכנסי ספורט קצרים וגופייה שופעת, מושכת אחריה כלב זאב מרשים. מיד עצרתי, התכופפתי אל קירה ולחשתי לה באוזן שאני מתחנן בפניה שהיא והזאב יהפכו להיות ידידים טובים. היא הראתה סימני הבנה. מתקרבים. אני מחייך, הבלונדה מחייכת – התחלה מבטיחה. קירה והזאב מתחילים לרחרח אחד לשני את התחת, אני והבלונדה כבר בשיחה קולחת – גם ההמשך מבטיח. ואז אני שומע את הקול שכל כך פחדתי ממנו – "גרר…גרר…". בצער רב הורדתי את המבט מהבלונדה אל עבר הזאב. מראה מלבב. שיניים חשופות נוטפות ריר בוהות בקירה, כמו נהג מונית לפני הביס הראשון בשווארמה חזן. איזה יופי!!! הבלונדה מנסה להרגיע, אני מתחיל להזיע ,רואה שחור בעיניים ומנסה להציל את קירה. מאוחר מדי. את הדקות הקרובות ביליתי בניסיונות לחלץ אותה ואותי מבין מלתעות הזאב, כשהרצועות של שניהם נכרכות לי סביב הרגליים. רק אחרי מספר דקות, ובעזרתם של שני עוברי אורח אמיצים, הצלחנו להימלט מהמקום. מיותר לציין שכל אותו הזמן הבלונדה עמדה בצד וצרחה. התיישבנו על ספסל. קירה עם מבט מבועת בעיניים. הבלונדה כבר מזמן ברחה משם לפני שיאשימו אותה ברצח עם.
אחרי כמה דקות התאוששנו והמשכנו, צולעים עם מבט מיואש בעיניים. לא עוברות מספר דקות, ואני קולט אף של פודל מקסים תקוע לקירה עמוק בתוך התחת. מיד היה לי ברור שזו אהבה. היא נראתה בעננים. לאט לאט אני מרים את המבט, מתפלל למצוא בצד השני של הרצועה את אהבת חיי. חושך!!! הלם!!! חרדה!!! לקצה השני של הרצועה קשורה מפלצת. אני מחזיר את המבט לפודל ושוב למפלצת, לא מצליח למצוא את הקשר ולהבין מי, לעזאזל, הוציא את מי לטיול בפארק. בניסיון נואש, אני מתחיל להשתעל ומנסה לעבור מהצד. שום סיכוי. המפלצת חוסמת לי את הדרך ועוד שנייה מתחילה לרחרח לי את התחת. אני משלים עם המצב, מעלה חיוך קטן ומפוחד ומלמל "הי". היא עונה "הי". היא מדברת. איזה יופי. אחרי כמה דקות, שבהן הקשבתי לסיפור המרתק של חייה, הצלחתי לברוח משם בהבטחה שנחליף טלפונים בדרך חזרה.
זהו !!! ייאוש מוחלט. מצאתי פינת דשא פנויה. התיישבתי, ונשבעתי שבחיים לא יהיה לי כלב. נשכבתי על הדשא, ונרדמתי. פתאום הרגשתי משהו חם ונעים עובר לי על הפנים. חלמתי שאני שוכב על החוף בסיני ושוודית מהממת בביקיני מלקקת לי את הפנים. או, אה, אווווווווווווו????? – פתאום הרגשתי שזה גם קצת מחוספס. פתחתי את העיניים בבהלה ובמרחק 2 מ"מ ממני אני רואה זוג עיניים ולשון ענקיים. השוודית המהממת מתגלה כרועה גרמני ענק, אבל מאוד ידידותי. אני מסובב את הראש לחפש את קירה ומגלה לידי בחורה ג'ינג'ית, חמודה, משחקת איתה תוך כדי צחקוקים משגעים. מיד התחלתי ללקק את הרועה גרמני בחזרה. ומשם הכול כבר היה נהדר. לבחורה קוראים מיכל והיא מתה על כלבים. איזה צרוף מקרים נהדר – גם אני!!!