החתול והכלב, קרליבך 23, תל אביב

יאלה בלאגן!! לא חתול ולא כלב. יותר נכון היה לקרוא למקום "הזאב והכבש".

הבן הממשיך של ה"ברקפס קלאב" המיתולוגי יצא דומה לאביו אבל קצת פחות מוצלח. לאבא היה ניחוח של ראשוניות, בשילוב קטלני של קהל איכותי, מוסיקת האוס מדהימה ואווירה זימתית. לבן יש את כל אלו, אבל משהו מהקסם קצת התפוגג. שוב מדרגות אפלוליות שמובילות לעולם שכולו בסים, דרינקים, נגיעות ותורים ארוכים לשירותים.

הסאונד והמוסיקה לא מביישים שום מועדון איכותי בעיר. מיטב תקליטני העיר מחליפים מקומות בעמדה במהלך השבוע בזמן שמיטב בלייני העיר מחליפים זיעה, מלחים וחומרים אחרים.

בתקופות מסוימות איכות הסלקציה ירדה והייתה תחושה שרק מנסים למלא את המקום בכל הבא ליד. לאחרונה, יש תחושת התחדשות ורענון. טובי הסלקטורים בעיר מטילים את אימתם בכניסה ומקפידים להחזיר למקום את הקהל היפה והאיכותי.

בסופ"ש עדיין קשה להיכנס וגם לא תמיד מומלץ – צפיפות קשה, עשן ותורים בלתי נגמרים לשירותים. מומלץ להגיע באמצע השבוע, במיוחד בימים שלישי ורביעי. המקום מלא, אבל בדיוק במידה. המוסיקה מטורפת. וכרגיל, לא ברור למה ואיך, אבל לפני 2 בלילה אין לך מה לחפש שם. כמו האבא, גם הבן מתקשה להסביר את תופעת "מה לעזאזל עשיתם עד 2 בבית, ואיך לעזאזל אתם קמים בבוקר לעבודה או בכלל לחיים…", אבל למי באמת אכפת. זאת תל אביב, וזה אחד המקומות שהכי מאפיינים אותה. בכל יום, בכל שעה תמיד יש חיים (או חצי חיים).

לסיכום – אם אתם מוצאים את עצמכם ביום רביעי בשעה 3 בבוקר מתהפכים המיטה או סתם משוטטים בעיר ללא מטרה, ובא לכם להתחכך קצת עם ברנשים וחתיכות ולראות את הזריחה ברחוב קרליבך – זה המקום. לא תתאכזבו כמעט אף פעם.

תכינו את אישורי המחלה, כי לעבודה אתם לא הולכים מחר…
פתוח כמעט בכל ערבי השבוע מחצות ועד השעות הקטנות מאוד…
החתול והכלב, בר, קרליבך 23, תל אביב