מדריך הטרמפיסט לרומנטיקה…

לפני כחמש שנים, עצרתי עם מכוניתי האהובה והישנה, בובי, ולקחתי חייל בטרמפ ביציאה מירושלים. החייל היה מג"בניק מסוקס ובסוף הנסיעה אפילו החלפנו טלפונים. ר' לא היה גאון, אבל היו לו ריבועים. כידוע ריבועים וסיפור טוב על הטרמפיסט שתקע אותי, יכולים לפצות על דברים רבים, לכן, נשארנו בקשר שבוע יותר מהזמן שלוקח לרוב הקשרים שלי להיגמר (שבועיים, לאלו שתוהים).
יצאתי פעם עם בחור שסיפר לי שאבא שלו הכיר את אמא שלו כשעצר לה לטרמפ ומאז לא נפרדו. יש משהו, בפגישה מקרית בצידי הדרך, מכונית מאובקת והדרך הפתוחה, שנותנים גושפנקה נוספת לכל סיפור של "איך הכרתי את אמא" (או "איך הכרתי את הזיון האחרון"). כן, טרמפ הוא דבר רומנטי, מיני ומסוכן. לכן, ככל הנראה נמנעתי בשנים האחרונות לתפוס ולאסוף טרמפיסיטים בכבישי הארץ.


זאת, עד לתקופה האחרונה, זאת אומרת. תקופה שבה אני חורשת את הארץ עם מכונית צהובה צעקנית עם גג נפתח, וחושבת כל פעם מחדש שכנראה שאני ממש כוסית, כשאנשים לא מפסיקים לבהות לי באוטו. בנוסף לכך, מאז שהפכתי לווקוהולית ואני עובדת בשתי עבודות בדרכים (לקוחה סמויה ומתלווה לקבוצות "תגלית") גם מצאתי את עצמי בצד השני של העסקה- תופסת טרמפים.
כך קרה שביום שני האחרון בעשר בבוקר, ירדתי בכביש ממצדה לצומת ועצרה לידי מכונית עם ערבי. נכון, זה ידוע, לקחת טרמפ עם ערבי, במיוחד לבחורה לבד בקצה הארץ, זה לא דבר חכם לעשות. אבל, כשאת מתה לחזור הביתה ואת תקועה באמצע שום מקום, בדרך כלל, הדברים החכמים שצריך לעשות, הם הדברים הראשונים שמתבטלים. חוץ מזה שהוא גם ציין שאצטרך לשלם 15 ₪, אז מה אם הייתי היחידה באוטו? זאת כנראה הייתה מונית שירות ביום חלש. מונית שירות או לא. עלי היה מקסים ולקח אותי לאזור המלונות בים המלח בתמורה לזה שאני רק אוריד את משקפי השמש שלי ואראה לו את העיניים שלי.
תראו מה זה, הפרטים הכמעט יחידים שהיו מכוסים אצלי, ודווקא אותן הוא רצה לראות. האמת היא שלא הבנתי למה. עלי היה רזה ולבוש עם חולצת פסים וג'ינס צמוד, דבר שהעלה בי מיד שני רגשות עזים. הראשון, קנאה על זה שרוב הסיכויים הוא שוקל פחות ממני והשני, רצון עז להיות החברה הכי טובה שלו וללכת לעשות איתו שופינג. כשרגשות כאלה עולים בי, זה לרוב אומר רק דבר אחד- עצור! אתה הומו! עלי עצר אמנם, אבל לצערי לא ביררתי את השם המלא שלו כדי שיהיה לי חבר ערבי בפייסבוק.
חווית הטרמפ הבאה והמכוננת שלי הייתה יומיים אחרי כן. בעוד אני נוהגת בין בית שמש למודיעין (ארומה להום סנטר) ראיתי בטרמפיאדה בחור ג'ינג'י חמוד עם תיק גב וחיוך כובש. עצרתי את האוטו באינסטינקט ומיד, קפצו על האוטו שלי הג'ינג'י ושני חרדים. חרדי אחד עף במיונים, אבל מאחר שעצרתי וכבר באתי לעשות מעשה טוב, לא יכולתי לסנן את החרדי השני, במיוחד לאחר שסיפר לי שהוא בדרך לצומת שילת, כשאני, הייתי צריכה להגיע לשם ולא היה לי מושג קלוש לגבי איך.
נסענו ומיד החל הג'ינג' לשאול אותי על האוטו המתלהב של אח שלי, על העבודה המרתקת שלי ועל טעמי המוסיקלי. איפשהו על כביש מספר 1, קלטתי שג'ינג'י נרגש ממני. הוא לא סתם את הפה ואפילו טרח לציין שהוא בדרך ל"איקאה" כדי לקנות רהיטים למשרד בו הוא עובד (ולא לדירה בה הוא גר עם חברה שלו- חס וחלילה, ברור שאין לו חברה, הוא לגמרי בחן את יד ההילוכים שלי). אצלי, דווקא התלהבות גוררת בדרך כלל, התלהבות גם מצידי, במיוחד כשכבר בראשי החל להירקם הסיפור שהג'ינג'י יספר לג'ינג'י ג'וניור כשהוא ישאל "איך פגשת את אמא?".
כמה חבל שאנחנו לא חיים בארה"ב, בה יש מרחבים עצומים ומקומות עצירה באמצע הדרך בהם אפשר לגעת מתחת לשולחן הדיינר, ברגלו של החתיך שאספת אותו בדיוק טרמפ. מאוחר יותר כמובן, ניתן גם לעצור במוטל בדרך ולעשות מין מרעיד עולמות, רק כדי לגלות בבוקר שכל הכסף שלך נעלם ושהעולם יכול לומר לך "תודה" על זה שהכנסת את בראד פיט ואת הריבועים שלו לתודעה הציבורית.
באמת חבל. חמש דקות אחרי שהג'ינג'י הביע הערכה עמוקה וכנה למדונה (10 נקודות בסולם יערה) נגלתה בפאתי הפקק צומת שילת והג'ינג'י והחרדי ששכחתי מקיומו מאחורה, נאלצו לרדת מהאוטו. "ביי, תודה" הוא אמר וחייך. "ביי" הוא אמר שוב כשהסתובב ויצא סופית מהאוטו. "ביי" אמרתי חזרה ולפני שהספקתי להאשים בראשי את החרדי שגרם לג'ינג'י להתבייש ולא לדרוש את מספר הטלפון שלי, שמעתי צפצופים מאחורי והרמתי את הרגל מהברקס.
נשארו לי רק הפנים שלו בראשי (לאחר שעברו ניתוח אף, הוספת עדשות מגע כחולות ויישור שיניים קל). חברה אחת שלי אמרה שהייתי צריכה לחפש את הפלאפון שלי בזמן הנהיגה ולבקש ממנו שיתקשר אליי, כדי שלא אעשה תאונה. חברה אחרת אמרה שהייתי צריכה לעשות עצירת פתאום ולתפוס לו בפטמה. שני הפתרונות אלגנטיים וטובים. לי זה כבר מאוחר, אבל כדי שאתן לא תפספסו, בחרתי לשתף אתכם בסיפורי ובמדריך הטרמפיסט לרומנטיקה שלי.