מחפשות את גן העדן האבוד

יום חמישי הגיע ושוב רצינו לצאת. חשבנו על מקום קטן, לא צפוף, שנוכל גם לשתות משהו וגם קצת לרקד. עם יהיו אנשים טובים בכלל נחמד. אנחנו מחובבות הריקודים המיינסטרים, ולא רקדניות אלקטרוני מהוללות כך שאת כל הדיסקוטקים הגדולים נאלצנו לפסול מראש..

וכך הגענו שוב לאותה הנקודה של לסרוק את האינטרנט והפייס בנסיון להבין לאן כדאי לצאת ולמה.

אמרו לנו שזו עיר בלי הפסקה, שיש כאן סצנת בילויים מהגדולות בעולם, רק כל פעם שאנחנו יוצאות, אנחנו מוצאות את עצמנו או עם שלושה אנשים בפאב ומוסיקה מלנכולית, או בלי מקום לשבת שבנות תל אביב מזיזות אותנו בכתף תוך כדי סינון "אה סליחה!"

לאחר דיונים מקיפים בנושא הגענו למסקנה: יש סצנה מטורפת, שוקקת חיים! רק שאנחנו לא יודעים איפה היא. כמו לנסות למצוא את גן העדן האבוד או את ההולי גרייל – אם תרצו.

החלטנו לתעד את המסע בעקבות חיפוש הסצנה, שלא יגידו שלא ניסינו- ושיהיה כאן ברשת תיעוד למשהו חוץ מהתיאורים החלומיים של המסיבות שהיחצנים מפרסמים..

נזכרתי. פעם לקחתי טרמפ עם מישהי שנראתה תל אביבית ותיקה ושאלתי אותה בהיסוס- תגידי: איפה את יוצאת?

אז היא ענתה בנונשלנטיות: בדרך כלל לרוזה-בר. ואם לא, אז למנדלי מוס. הנהנתי.

אחרי שהיא הלכה כתבתי מהר את שמות הקוד כדי לא לשכוח. עברו כמה חודשים והנה באמצע הדיבייט של להתפשר שוב על הלימה לימה הישן והטוב – אמרתי: בואי נסע לצפון! אל הרוזה בר!

וכך הגענו, לדיזנגוף פינת ירמיהו, מוקדם (ב22:30) חמושות בציפיות לא גבוהות מידי, כרטיס אשראי ועקבים. מבטיח. נכנסנו פנימה והיינו גאות בעצמנו שמצאנו 2 מקומות על הבר בפינה. אחד הברמנים היה מוכר- ואז זיהה אותי בשם. עוד מבשרתניק מהשיכבה שלי בתיכון בעיר הגדולה. כמה זמן את בעיר? שנתיים כמה זמן אתה? 6. וואו. כמה זמן אתה מברמן? 3 שנים. עוד יותר וואו. ועדיין כל כך נמרץ..

היא רצתה לכיסאות הפונים קיר של הבר ואני סרבתי בתוקף.

אם הייתי רוצה להסתכל על מדף בקבוקים הייתי נשארת בבית לא? באנו לראות קצת אנשים, ובדרך המסורתית לא דרך מסך של אח גדול או משהו.

אז ישבנו בפינה, מוסיקה נחמדה וקופצנית – הזמנתי ריזלינג שהיה ממש טוב לפי דעתי והיא התחילה לחשב נוסחה שתערבב מספיק כדי להסתובב בזול. בסוף היא הזמינה קוקטייל בהרכבה עצמית – וקיבלה בעיקר קרח.

הזמנו פוקצה טעימה (למרות שלדעתי לא שוה 34 שח) ואחרי שחיסלנו אותה שמנו לב שלשמחתינו המעושנת יש מאפרות אמתיות על השולחן (לא התחתיות בירה המסוגננות) ואנשים מעשנים בכיף מסביבנו עם הדרינק.

הברמן שטיפל בנו היה חייכן ורגוע מה שהתאים לי ביותר, ועוד יותר התאים לי שפינק אותנו בציסרים ככה לכיף. גם הדיגי (ההוא שלוחץ על המחשב פלי) היה מבסוט ובכלל נראה שהם נהנים מהצד שלהם בבר.

המקום הלך והתמלא אבל לא באופן מפחיד. אנשים פיטפטו והיה שולחן אחד שנראה של לקוחות מההפקה שעשה המון רעש מחיאות כפיים וצעקות עידוד.. היה נדמה לי שהם שם רק כדי לעורר את האוירה.

בשלב מסויים נמאס לנו- אני רציתי לרקוד. שאלתי את הברמן "איפה רוקדים?" היא הזמינה טקילה ליתר ביטחון.

היתה לו תשובה מפתיעה. הוא אמר : פה בסוף הרחוב בתוך הגלידריה יש מקום שנקרא שושו

מה מנגנים? טכנו. היא עיקמה את הפרצוף. אני שמחה למקום חדש שעוד לא חקרנו – אמרתי יאללה פה בסוף הרחוב מה לא ננסה? הסתכלנו מבחוץ על היורטיגלידה שנראתה בדיוק כמו כל גלידריה אחרת בתא הסתכלתי מסביבה וחיפשתי תור או משהו עד שהיא הצביעה ליד המקרר של הגלידה בטעם פירות היה וילון לבן. לידו ישבה סלקטורית עמוסה בחשיבות עצמית. שאלה אותנו את שאלת הסלקטורים המהוללת: "למי אתם?"

ולפני שהיא (שלי) הספיקה לחשוב על שם נפוץ כמו אבי כהן או משהו כזה אני אמרתי "אף אחד" אז הסלקטורית מהר ענתה- "אנחנו רק ארועים היום."

במילים אחרות: אתן לא. לא הרגשנו הפסד גדול והלכנו לחכות לקו 5.

מול התחנה היה פאב עם שלט "איזור 1" הדמויות בפנים היו ככ רגועות שאני תהיתי אם זו מסעדה או בית קפה. 5 חבר'ה עמדו מחוץ לפאב וניהלו שיחה ערנית ביותר במשך 20 דקות – על מה בנים מדברים ככ הרבה?!

היא אמרה לי שעל כוסיות. גם על כוסיות לא נראה לי שאפשר לדבר יותר מעשר דקות גג. ועוד חמישה אנשים..

אז נסענו ואז אני קפצתי הביתה לשירותים היא הלכה לבדוק את ה"מרקיד" בלונדון מינסטור וחזרה עם דיווח מאכזב משדה הקרב. היא אמרה יש שם תור ענק של ארבעים בנים ושתי בנות. לא נראה שמכניסים מישהו, ונשבר לה העקב.

עוד ריכולים אחרונים של לילה- ונרדמתי.

בפוסט הבא.. חזרה לעבר : הגילדה.

***************************************

כתובות כי תמיד מעצבן אותנו שאחרים לא מפרסמים כתובות:

רוזה בר – דיזנגוף פינת ירמיהו

שושו – ירמיהו פינת בן יהודה

איזור 1 – דיזנגוף 268

מרקיד – לונדון מינסטור אבן גבירול 30

תיאורית החומוס – איך סטוץ קשור לחומוס?

אם יש משהו בולט שמאחד סביבו כמעט את כל תושבי תל אביב (ואולי ישראל כולה) הרי שזה האהבה לחומוס. אם תסתובב באזור החומוסיות בצפון דיזינגוף או ביפו תוכל למצוא כמעט בכל שעות היום ילדים, מבוגרים, זקנים, נשים, גברים, מזרחיים, אשכנזיים ועובדים זרים מנגבים ומנגבים עד שאי אפשר עוד להכניס גרגיר חומוס נוסף לקיבה.

להמשיך לקרוא תיאורית החומוס – איך סטוץ קשור לחומוס?

סליחה

חודשי הקיץ האחרונים היו רחוקים מאוד עבורי מחודשי הוללות והנאה נטו. מעבר דירה, מצב כלכלי מעורער לאחר טיסה לחו"ל, החגים, עבודות סמינריוניות ולחץ בלתי רגיל בעבודה גרמו לכך שדווקא את החודשים הכי כיפיים בתל אביב העברתי בדירה שלי מול המחשב או בשינה עמוקה במיטה.
כך יצא שאת מספר היציאות שלי בחודשים אוגוסט-ספטמבר אני יכולה לספור על כף יד אחת, עובדה שבשביל כל אחד, ועל אחת כמה וכמה רווקה תל אביבית על גבול גבעתיים שכמותי, מדובר במתכון לאסון. וכדי לעשות את הדברים אפילו קשים יותר, יצא שבחודש האחרון שותפתי המקסימה קיבלה שלילה על הרכב שלה, נסעה לסיני והשאירה לי אוטו עם הילוכים ידניים. לא שאני מתלוננת על זה שקיבלתי אוטו, אבל לשתות ולנהוג על הילוכים, אני לא מסוגלת ומסתבר חברים, שאחרי יותר משנה שאין לך אוטו, פתאום כולם רוצים שדווקא את תהיי זו שתנהגי.
אבל שיא האירועים ללא ספק מבחינתי- התרחש אתמול כאשר סוף סוף הוצאתי את עצמי רגלית מהבית ונתקלתי ביזיז מיתולוגי בפאב שאליו עשיתי את הטרק הקטן שלי, רק כדי להסתובב, לעשות אחורה פנה וללכת כלאחר שבאתי.

אני מוצאת את עצמי נזכרת בערגה בימי ההוללות האלכוהוליים שלי והחלטתי שלכבוד יום הכיפורים, יהיה זה מן הראוי שאכתוב סליחה לכל מי שאי פעם נפגע מהיותי שיכורה. מפאת שמירה על חיסיון ואיבוד הזיכרון, לא אפנה אל האנשים בשמם אלא רק אציין את האירועים.
1. סליחה שהקאתי לך באוטו. פעמיים. טוב שלוש, אבל בפעם השלישית הצלחתי גם להקיא קצת מחוץ לאוטו.
2. סליחה שהסתגרתי בשירותים של המועדון וסירבתי לצאת בגלל שהרצפה הייתה קרה ונעימה.
3. סליחה שהפלתי לך בטעות את החולצה לרצפה של השירותים כשהתמזמזנו בתוכם. טוב, האמת היא שזאת לא הייתה טעות ואני לא באמת מתנצלת.
4. סליחה שהתעלפתי בין אנשים במסיבת גג בקיץ. להבא אלמד גם לשתות H2O.
5. סליחה שהקאתי על איברייך המוצנעים. אבל אני ממש לא מצטערת שלא המשכתי כמו שביקשת.
6. סליחה שהתעקשתי שתרקדי איתי צמוד את ריקוד סוף השנה שלנו מכיתה י"ב.
7. סליחה שהתעקשתי שתעשי קולות רקע לריקוד שושלת שלי מגיל 9 באמצע מסיבה.
8. סליחה שהתעקשתי לשיר את השיר "waiting for tonight" של ג'יי לו, יחד עם כל קולות הרקע.
9. סליחה שהאכלתי את החתול שלך בספייס קוקיס, בזמנו זה היה נראה כמו רעיון לא רע.
10. סליחה שהתקשרתי אלייך שלוש פעמים ושכנעתי אותך לבוא למסיבה לוהטת רק כדי שתמצא אותי לבד, חצי מעולפת משכרות על הספה.

מקווה שקיבלתם את התנצלותי ושבשנה הבאה אחר יעבור זעם, אמשיך להשתכר, לנהוג בפזיזות מינית ולהביך את עצמי ואת חברי כמובן באירועים חברתיים שונים. ובמילים אחרות:
May we all continue to be drunk in Tel Aviv!

כי למרות כל האירועים המצערים שקרו לאחרונה בעקבות שימוש בלתי מושכל באלכוהול, כל מה שצריך כשהולכים להשתכר זה חבר אחד אחראי שתוכלו לבקש ממנו סליחה אחר כך.

צוזאמן, לילנבלום 25

בר שכונתי אינטימי ושקט. בניגוד לרוב הברים ברחוב, בעלי האופי של פיק אפים ודאנס ברים עמוסים, נחמד למצוא מקום רגוע ונחמד, שבו מחירי האלכוהול נדיבים, האווירה ביתית והוא מארח הופעות מקוריות של אמנים מקומיים. להמשיך לקרוא צוזאמן, לילנבלום 25

רצים (ומזיעים) לחפש אהבה…

בחודשים האחרונים שמתי לב לתופעה נחמדה ומענינת בפארק הירקון – "קבוצות ריצה" – בחורים ובחורות צעירים ונמרצים רצים, מקשקשים, נמתחים ומשחררים ביחד.

על פניו, אחלה דרך לעשות כושר. במקום השעמום שבריצה לבד, מתאחדים להם מספר אנשים ומעבירים את הריצה בכיף. הם תמיד עם חיוך, מדברים לא נראה שמתאמצים יותר מידי, אבל נראה שמזיעים ונהנים. למה לא!!!

 

להמשיך לקרוא רצים (ומזיעים) לחפש אהבה…

אז לקחנו אנטיביוטיקה ויצאנו לבלות (בקטנה…)

אני עם דלקת בשקדים. חבר טוב עשה טיפול שיניים קשה השבוע, והתנפח לו הפרצוף. שנינו לוקחים אנטיביוטיקה.

אז מה? זה לא יעצור אותנו מלצאת ולבלות בעיר ללא הפסקה, גם אם אי אפשר ממש לשתות אלכוהול.

אתמול בערב נפגשנו עם עוד חבר (שלא לוקח אנטיביוטיקה – מוזר…). כשאמרנו לו שאנחנו לא יכולים לשתות היום, עלתה לו הבעת תמיהה על הפנים, כאילו הוא אמר "אז מה תעשו? איך אפשר לצאת בלי לשתות?". חייכנו ואמרנו לו שיהיה בסדר. הבטחנו לו שניתן לו את כל הדרינקים שהיינו אמורים לשתות.

להמשיך לקרוא אז לקחנו אנטיביוטיקה ויצאנו לבלות (בקטנה…)

לוותר על אהבה?

בדיוק קראתי טור ב YNET בחלק של היחסים על מישהי שהחליטה שמהיום היא מוותרת על אהבה. לא כי היא עשתה לה משהו רע אלא כי היא מרגישה שהסטטוס שלה בתור מישהי שלא מצאה אהבה (אהבה רומנטית, יש לדייק) נקבע ע"י עובדה זאת וכל מהותה נשפטת על הצלחתה או כשלונה בהתחברות לבן המין השני (או אותו בן מין במקרים מסוימים) לצורך חיים משותפים ורביה…

להמשיך לקרוא לוותר על אהבה?

בנות – למגרשים?

"אין לו רגל, אתה לא רואה? מתחילת המשחק אין לו רגל" … זה רק אחד מהפנינים ששומעים כשמגיעים למגרש כדורגל נרגש.. ואוהדי כדורגל בדרך כלל נרגשים.
אתמול מכבי חיפה שיחקה ברמת גן , ובתור אוהדת מילדות, אחת שגדלה בחיפה ( קרית אליעזר, לא דניה) הלכתי לתמוך בקבוצה לקראת עלייתה לשלב הבתים בליגת האלופות..
מכבי חיפה

להמשיך לקרוא בנות – למגרשים?

סוף שבוע פרוע

זה התחיל ביום חמישי… הסתכלתי למטה על הבר העמוס לעייפה של הננוצ'קה ואמרתי לעצמי – חבל על הזמן. מלא אנשים עומדים/ רוקדים/ מזיעים אחד על השני במה שנראה מלמעלה כסדום ועמורה 2009. לא יכולתי להפנות את המבט ( ולא כדי שלא אהפוך לנציב מלח… ) מההמולה והאוירה הטעונה מינית שהיתה שם.
אני בשלב זה עמדתי על איזה שולחן מוגבה ליד הדי ג'יי שמצידו התנשק בלהט עם מישהי תוך שהוא מחליף במקצועיות שירים במחשב…
אפילו אוזן מיומנת לא שמה לב שליבו לא נתון במאה אחוז לתקלוט ( או שאולי לא בליבו מדובר) .. הוודקות רצו שם ובאיזשהו שלב מישהו התקשר
למוסקבה לוודא שהרוסקי סטנדרט לא אזל כי צריך פה עוד…

להמשיך לקרוא סוף שבוע פרוע

סדום ועמורה בננוצ'קה החדשה

אני בחור ביישן יחסית, ורק פעמיים בחיים הרשתי לעצמי לחשוף את צעדי הריקוד המיוחדים שלי ולעלות ולרקוד על הבר. שתי הפעמים הללו היו ב"ננוצ'קה". אחת לפני מספר שנים, בלוקיישן הישן של הבר, בערב בלתי נשכח שבמהלכו גם דוד שלי (בן 54) מצא עצמו רוקד על הבר. לדעתי, עד היום חלק מהברמנים במקום עדיין מתקשים להרדם בלילה…מה לעשות? זה חלק מהסיכון שבתפקיד…

ננוצ'קה - הברהפעם השנייה היתה אתמול בלילה, בבר החדש. ערב שהתחיל רגוע, בסבוב דרינקים מוקדם בנחלת בנימין, נגמר בריקודים סוערים על הבר.

להמשיך לקרוא סדום ועמורה בננוצ'קה החדשה