מקום לשפיות – משקה ומוסיקה בצוזאמן

פעם, לפני שהרווקות העיקה, והדודות לא הפסיקו לשאול מה קורה, והרבה לפני שמפלס החרמנות עלה על גדותיו למרות המטרה המוצהרת לחיפוש אהבה, היינו יוצאים לפאבים כדי לשתות ולהירגע. לא הייתי מתגנדרת שעות מול המראה ומתיישבת מצחקקת עם חברותיי על כוס קאווה בעודי בוחנת את הגברים מסביב. אלא הייתי לוקחת בירה, שומעת מוסיקה ונותנת לעצמי פשוט להיות.

אבל היום, כשכל בר שכונתי הפך להיות פיק אפ וכל מגה מועדון שמכבד את עצמו זקוק לתור ארוך בכניסה שלו ולמארחת חצופה, נדמה שכבר איבדנו מן התמימות שלנו. לכן, מרענן היה במיוחד למצוא את עצמי בערב יום רביעי בפאב "צוזאמן" שחרט על דגלו להביא להמונים הרבה מוסיקה ובירה טובה, נטולות פוזות או יומרה תל אביבית אחרת. כן, אפילו ההיפסטרים עדיין לא גילו את המקום.

משמעות המילה צוזאמן זה "ביחד" ביידיש ובגרמנית וכשמו כן הוא. מקום לשבת ביחד וליהנות ממוסיקת לייב מתנגנת של מיטב המוסיקאים הצעירים בארץ. לי במקרה יצא ביום רביעי להיחשף למופע האקוסטי המיוחד של אודי ברנדר. ברנדר, שניחן בקול עמוק ומרגש, שר כמה משיריו החדשים לקהל מצומצם אך איכותי ואף נתן במה לחבר לא פחות מוכשר בשם אלון עדר שניגן שני שירים רגע לפני שהם יוצאים לרדיו.
בין שלוק למחיאת כפיים, מצאתי את עצמי נשענת לאחור על כיסא הבר ונותנת למוסיקה לעטוף אותי. לא הסתכלתי בעצבנות ימינה ושמאלה ואפילו לא דיברנו יותר מידי אני וחברתי ליציאה, אבל היה מקסים. בסיום ההופעה התיידדנו עם אודי ברנדר וחברתו וישבנו לצ'ייסר על הבר, ללא שום כוונות נסתרות או פלרטטנות מזויפת מצידו. לרגע, שכחתי מ"האח הגדול" המשמים ומסיפורי הכן יתקשר לא יתקשר שלי ושמחתי באמת.

אז אם גם לכם יוצא להסתובב בלילנבלום אפילו עם טריינינג, שווה לתת קפיצה לצוזאמן שמארח כל חודש מוסיקאי צעיר אחר ובמקביל נותן במה למוסיקאים רבים וטובים אחרים, יחד עם מקום לשפיות.

צוזאמן
כתובת: לילנבלום 25

אם הוא לא מתקשר סימן שהוא מת…

בתקופת המלחמה, כחלק מהמאמצים להפגנת סולידריות עם תושבי שדרות, החלטתי גם אני לעשות מעשה ולהצטרף למאבק המלחמתי. מה יש? רק לנינט מותר?! מאחר שכבר עברתי את הגיל שבו "אימוץ חיילים" נחשב עדיין לחוקי, החלטתי למצוא גבר משדרות, בגיל המתאים, שאוכל לאמץ ולשעשע בימים קשים ואדומים.

להמשיך לקרוא אם הוא לא מתקשר סימן שהוא מת…

הומואים נהנים יותר

כצפוי, בחורף, בזמן האח הגדול ובזמני משבר כלכלי אישי, יציאותיי לכרך הגדול הופכות להיות פחותות יותר ויותר. אבל, כשידיד הומו מהמם שלי הזמין אותי לשמוע אותו מתקלט בערב דיוות לבנות באשמורת ברוטשילד 10, חשתי כי אין ברירה אלא להתעטף, להוציא 100 שקלים ולרקוד! במזל, הרגליים שלי הצליחו לזכור כמה תנועות בסיסיות וזכיתי לשמוע את בריטני, מדונה, הגאגאית, ויינהאוס, לילי אלן אהובתי ועוד רבות וטובות בריפיט למשך שעתיים ויותר. איזה כיף!

למי שלא מכיר את אשמורת, כנראה שזה בגלל שהוא לא גיי. כבר זמן מה שאשמורת מצליח לשמור על ליין מסיבות גייז חזק ומושך רבים מבני ובנות הקהילה הלהט"בית אליו. אצלי, המסיכות ירדו ולא נאלצתי לעשות פרצופים על שיריה של בריטני התאומה שלי או להשתתף בשיחות מזויפות בהן אני מספרת על הערכתי הרבה ל"מיוז". אין צורך!

מיותר לציין שגם אף אחד לא התחיל איתי במסיבה אבל זה דווקא גרם לי ליהנות יותר ממנה. יש לי כבר שני BF חדשים ואפילו מצאתי את עצמי חושקת בבחורה כוסית מדהימה שניסיתי לחקות כמה מהתנועות הבסיסיות ביותר שלה. רק חבל שבשאר הזמן היא הייתה עסוקה בלהתמזמז עם חברתה הלא פחות נאה ממנה (טוב אז אולי קצת). ובעצם- למה לא?
נראה לי שלסביות נהנות יותר. מה שבטוח שבמסיבות האלה- הומואים, ללא ספק נהנים יותר. מה שגרם לי לחשוב. אולי שווה לי לחזור להיות בלונדינית? כולם יודעים שבלונדיניות נהנות הכי הרבה. או שבעצם לפי מה שכתבתי כאן- הומואים בלונדיניים נהנים יותר? למי אכפת? העיקר שנותנים לי ערב דיוות. עכשיו אני מחכה בציפייה לערב הדיוות השחורות באשמורת. כולי חמה על ביונסה.

דרוש דובון לחורף

קשה בחורף. אין ספק. אבל בחורף יותר מלכולם, קשה בעיקר לרווקות. לא נוח להיות בייאוש כשקר. אי לכך, ברגע שנובמבר מסתיים, נכנסות רווקות רבות לשנת החורף שלהן וגוררות יחד איתן את הגבר האחרון שהתעניין בהן, בלי להיות יותר מידי בררניות.
כך גם כמעט קרה לי. האחרון שסומן הגיע לבד ליומולדת שלי, עם מתנה, ואף התעקש לשלוח לי מסרון מזל ליומולדת העברי שלי כמה ימים לפני כן. לא מספיק? בנוסף, אותו אחד נשאר עד סוף החגיגה ואף טרח להקפיץ אותי הביתה. מושלם! אלא שברגע האמת בו הצעתי לו לחמם אותי טען המנוול שהוא "רק רצה לעזור".
מיותר לציין שאירוע שכזה לא בדיוק תרם לאגו שלי. זה לא סקסי כשמתייחסים אלייך כאל מקרה סעד. בטח לא ביומולדת. אבל למזלי עמדו לצידי כמה חברות והכריחו אותי לצאת אל הכפור כדי למצוא דובון פוטנציאלי חדש.
מכל המקומות הגענו דווקא לרוטשילד. לשמחתי גיליתי שמעבר לשדרה, לספסלים ולבתי הקפה- לאחרונה נפתחו שם כמה דאנס ברים שהצליחו לשדרג את אופציות הבילוי באזור. התחלנו ב"ועד הבית" ברוטשילד 64. כיאה למקום שקורא לעצמו על שם ניצה מדירה 3, המקום מתפאר באווירה הביתית שלו. שולחן פול, שני ברים מפוצצים באנשים, די ג'יית נונשלנטית שיושבת ליד שולחן עם מחשב ועיצוב נגיש ולא יומרני הצליחו להחזיר לי את האודם ללחיים. זה ושני בחורים שהתאמצו יתר על המידה למצוא חן בעיני ובעיני החברות שלי. טיפ קטן לבחור שהוציא את הלשון וליקק את השפתיים שלו, דברים כאלו עובדים רק בסרטי פורנו.
אחרי תקרית הלשון מצאנו את עצמנו מדרימות (או בעצם מעריבות) לכיוון רוטשילד 12. פה כבר ממש התאהבתי. המקום מבחוץ הזכיר לי את הפאבים שבסמטאות ירושלים. גם הקהל, כמו בפאתי נחלת שבעה, היה מורכב מערב רב של לאומים. אז אחרי המתנה קצרה בחוץ לצד שני איטלקים ופטריית חימום (חשוב מאוד), נכנסנו למקום ומצאנו שולחן גדול ומלבני במרכז, מספר שולחנות קטנים בצד, פסנתר, ובעיקר אחלה מוסיקה ואווירה. כמה צ'ייסרים וכוסות קאווה מאוחר יותר, הרימיקסים האלקטרוניים לשירים המוכרים כמעט וגרמו לי לזחול על הפסנתר סטייל מישל פייפר, אלא שבדיוק אז מישהו דרך לי על הרגל והתחיל איתי בו זמנית.
בסוף הלילה חזרתי אמנם ללא דובון שיחמם ויתכרבל איתי מתחת לפוך, אבל לפחות האגו שלי שוחזר בהצלחה יחסית. מזל שבדאנס ברים החמים החדשים של רוטשילד יש גברים ש"רק רוצים לזיין" ולא, חס וחלילה, "לעזור".

סליחה

חודשי הקיץ האחרונים היו רחוקים מאוד עבורי מחודשי הוללות והנאה נטו. מעבר דירה, מצב כלכלי מעורער לאחר טיסה לחו"ל, החגים, עבודות סמינריוניות ולחץ בלתי רגיל בעבודה גרמו לכך שדווקא את החודשים הכי כיפיים בתל אביב העברתי בדירה שלי מול המחשב או בשינה עמוקה במיטה.
כך יצא שאת מספר היציאות שלי בחודשים אוגוסט-ספטמבר אני יכולה לספור על כף יד אחת, עובדה שבשביל כל אחד, ועל אחת כמה וכמה רווקה תל אביבית על גבול גבעתיים שכמותי, מדובר במתכון לאסון. וכדי לעשות את הדברים אפילו קשים יותר, יצא שבחודש האחרון שותפתי המקסימה קיבלה שלילה על הרכב שלה, נסעה לסיני והשאירה לי אוטו עם הילוכים ידניים. לא שאני מתלוננת על זה שקיבלתי אוטו, אבל לשתות ולנהוג על הילוכים, אני לא מסוגלת ומסתבר חברים, שאחרי יותר משנה שאין לך אוטו, פתאום כולם רוצים שדווקא את תהיי זו שתנהגי.
אבל שיא האירועים ללא ספק מבחינתי- התרחש אתמול כאשר סוף סוף הוצאתי את עצמי רגלית מהבית ונתקלתי ביזיז מיתולוגי בפאב שאליו עשיתי את הטרק הקטן שלי, רק כדי להסתובב, לעשות אחורה פנה וללכת כלאחר שבאתי.

אני מוצאת את עצמי נזכרת בערגה בימי ההוללות האלכוהוליים שלי והחלטתי שלכבוד יום הכיפורים, יהיה זה מן הראוי שאכתוב סליחה לכל מי שאי פעם נפגע מהיותי שיכורה. מפאת שמירה על חיסיון ואיבוד הזיכרון, לא אפנה אל האנשים בשמם אלא רק אציין את האירועים.
1. סליחה שהקאתי לך באוטו. פעמיים. טוב שלוש, אבל בפעם השלישית הצלחתי גם להקיא קצת מחוץ לאוטו.
2. סליחה שהסתגרתי בשירותים של המועדון וסירבתי לצאת בגלל שהרצפה הייתה קרה ונעימה.
3. סליחה שהפלתי לך בטעות את החולצה לרצפה של השירותים כשהתמזמזנו בתוכם. טוב, האמת היא שזאת לא הייתה טעות ואני לא באמת מתנצלת.
4. סליחה שהתעלפתי בין אנשים במסיבת גג בקיץ. להבא אלמד גם לשתות H2O.
5. סליחה שהקאתי על איברייך המוצנעים. אבל אני ממש לא מצטערת שלא המשכתי כמו שביקשת.
6. סליחה שהתעקשתי שתרקדי איתי צמוד את ריקוד סוף השנה שלנו מכיתה י"ב.
7. סליחה שהתעקשתי שתעשי קולות רקע לריקוד שושלת שלי מגיל 9 באמצע מסיבה.
8. סליחה שהתעקשתי לשיר את השיר "waiting for tonight" של ג'יי לו, יחד עם כל קולות הרקע.
9. סליחה שהאכלתי את החתול שלך בספייס קוקיס, בזמנו זה היה נראה כמו רעיון לא רע.
10. סליחה שהתקשרתי אלייך שלוש פעמים ושכנעתי אותך לבוא למסיבה לוהטת רק כדי שתמצא אותי לבד, חצי מעולפת משכרות על הספה.

מקווה שקיבלתם את התנצלותי ושבשנה הבאה אחר יעבור זעם, אמשיך להשתכר, לנהוג בפזיזות מינית ולהביך את עצמי ואת חברי כמובן באירועים חברתיים שונים. ובמילים אחרות:
May we all continue to be drunk in Tel Aviv!

כי למרות כל האירועים המצערים שקרו לאחרונה בעקבות שימוש בלתי מושכל באלכוהול, כל מה שצריך כשהולכים להשתכר זה חבר אחד אחראי שתוכלו לבקש ממנו סליחה אחר כך.

מדריך הטרמפיסט לרומנטיקה…

לפני כחמש שנים, עצרתי עם מכוניתי האהובה והישנה, בובי, ולקחתי חייל בטרמפ ביציאה מירושלים. החייל היה מג"בניק מסוקס ובסוף הנסיעה אפילו החלפנו טלפונים. ר' לא היה גאון, אבל היו לו ריבועים. כידוע ריבועים וסיפור טוב על הטרמפיסט שתקע אותי, יכולים לפצות על דברים רבים, לכן, נשארנו בקשר שבוע יותר מהזמן שלוקח לרוב הקשרים שלי להיגמר (שבועיים, לאלו שתוהים).
יצאתי פעם עם בחור שסיפר לי שאבא שלו הכיר את אמא שלו כשעצר לה לטרמפ ומאז לא נפרדו. יש משהו, בפגישה מקרית בצידי הדרך, מכונית מאובקת והדרך הפתוחה, שנותנים גושפנקה נוספת לכל סיפור של "איך הכרתי את אמא" (או "איך הכרתי את הזיון האחרון"). כן, טרמפ הוא דבר רומנטי, מיני ומסוכן. לכן, ככל הנראה נמנעתי בשנים האחרונות לתפוס ולאסוף טרמפיסיטים בכבישי הארץ.

להמשיך לקרוא מדריך הטרמפיסט לרומנטיקה…

געגועי להודו…

בפעם הראשונה שראיתי את קאז רק חייכתי אליו. קמתי ללכת במסעדה במונאר שבדרום הודו וראיתי בחור יפני שזוף וחמוד מחייך אליי חיוך מלא שיניים וחסר דאגות. כזה שאפשר לחייך רק בהודו. חייכתי אליו חזרה את החיוך הכי מקסים שיכולתי והלכתי לכיוון הגסט האוס שלי – מאושרת. בהודו, אף אחד לא מתבייש לחייך לזרים.
יום למחרת, פגשתי את קאז בתור בדואר. הוא שלח חבילה ליפן ושאל אותי משהו באנגלית במבטא בריטי מקסים. שעה אחרי כן, עלינו שנינו יחד על אוטובוס של מקומיים לקודאיקאנל. הנסיעה לשם ארכה שמונה וחצי שעות. בהתחלה, קאז עמד לידי בגלל שלא היה מקום. בהמשך, הוא ישב מאחורי במושב שהתפנה ובסוף הנסיעה כבר ישבנו זה ליד זה באותו המושב. ההמשך היה ברור. לא החלפנו טלפונים, או אימיילים, או אפילו שאלנו לשם המשפחה כדי לחפש אחד את השנייה בפייסבוק. באותו הלילה מצאנו יחד חדר בקודאיקאנל ואת שלושת החודשים הנותרים במסע של קאז בהודו, בילינו יחד.

להמשיך לקרוא געגועי להודו…

כשלא מוציאים שקל מהארנק…

מעולם לא היה לי חבר בט"ו באב. מה לעשות? השיא שלי הוא מערכת יחסים של חצי שנה וכמעט כל מערכות היחסים שלי היו בחורף. אז האמת היא שט"ו באב השנה לא היה שונה בשבילי מרוב הימים. אפילו לא נכנסתי לדיכאון של חוסר זוגיות כי בוא נודה בזה, יש סיבה לזה שרוב מערכות היחסים שלי היו בחורף- מי רוצה להתכרבל בקיץ?
להמשיך לקרוא כשלא מוציאים שקל מהארנק…

הדייט שבעט בי

נורות האזהרה נדלקו אצלי מן הרגע הראשון אבל העדפתי להתעלם. ברגע שידידי הטוב ו' (כן, הוא רוסי- אני אחסוך לכם את ניסיונות הפענוח) שהייתי דלוקה עליו במשך שנה וקצת, עד ללילה מיני אחד שבמהלכו הוא החליט לחזור לחברה שלו, הציע לשדך לי מישהו, הייתי צריכה כבר לדעת שלא. ובכל זאת, במקרה שלי, הסקרנות הטבעית שלי קודמת לחשיבה בריאה. ו' תיאר את חברו כגבר גבוה, שרירי, עם שיער מתולתל ועיניים ירוקות. "אה", הוא הוסיף, "הוא גם מדריך פסיכומטרי ולומד פסיכולוגיה". לא יכולתי להתעלם מנתונים שכאלו.

להמשיך לקרוא הדייט שבעט בי

למי יש בכלל זמן לחפש בחורים? אני מחפשת דירה…

telavivבתחילת החודש הזה זה קרה. שיחת טלפון מאחי שגר בחו"ל הבהירה לי שהוא חוזר בהקדם מן הצפוי. בעיה. בשנה האחרונה חייתי על המותרות שאחי הגדול השאיר מאחוריו, בעיקר- דירה עם שולחן פול בתוספת פסנתר ומכונית צהובה עם גג נפתח. העובדה שהוא חוזר לארץ הטיחה בפני שתי עובדות קשות לעיכול. הראשונה; אין לי איפה לגור והשנייה; אין לי כלי תחבורה.
להמשיך לקרוא למי יש בכלל זמן לחפש בחורים? אני מחפשת דירה…