בתקופת המלחמה, כחלק מהמאמצים להפגנת סולידריות עם תושבי שדרות, החלטתי גם אני לעשות מעשה ולהצטרף למאבק המלחמתי. מה יש? רק לנינט מותר?! מאחר שכבר עברתי את הגיל שבו "אימוץ חיילים" נחשב עדיין לחוקי, החלטתי למצוא גבר משדרות, בגיל המתאים, שאוכל לאמץ ולשעשע בימים קשים ואדומים.

להמשך קריאה »

כצפוי, בחורף, בזמן האח הגדול ובזמני משבר כלכלי אישי, יציאותיי לכרך הגדול הופכות להיות פחותות יותר ויותר. אבל, כשידיד הומו מהמם שלי הזמין אותי לשמוע אותו מתקלט בערב דיוות לבנות באשמורת ברוטשילד 10, חשתי כי אין ברירה אלא להתעטף, להוציא 100 שקלים ולרקוד! במזל, הרגליים שלי הצליחו לזכור כמה תנועות בסיסיות וזכיתי לשמוע את בריטני, מדונה, הגאגאית, ויינהאוס, לילי אלן אהובתי ועוד רבות וטובות בריפיט למשך שעתיים ויותר. איזה כיף!

למי שלא מכיר את אשמורת, כנראה שזה בגלל שהוא לא גיי. כבר זמן מה שאשמורת מצליח לשמור על ליין מסיבות גייז חזק ומושך רבים מבני ובנות הקהילה הלהט"בית אליו. אצלי, המסיכות ירדו ולא נאלצתי לעשות פרצופים על שיריה של בריטני התאומה שלי או להשתתף בשיחות מזויפות בהן אני מספרת על הערכתי הרבה ל"מיוז". אין צורך!

מיותר לציין שגם אף אחד לא התחיל איתי במסיבה אבל זה דווקא גרם לי ליהנות יותר ממנה. יש לי כבר שני BF חדשים ואפילו מצאתי את עצמי חושקת בבחורה כוסית מדהימה שניסיתי לחקות כמה מהתנועות הבסיסיות ביותר שלה. רק חבל שבשאר הזמן היא הייתה עסוקה בלהתמזמז עם חברתה הלא פחות נאה ממנה (טוב אז אולי קצת). ובעצם- למה לא?
נראה לי שלסביות נהנות יותר. מה שבטוח שבמסיבות האלה- הומואים, ללא ספק נהנים יותר. מה שגרם לי לחשוב. אולי שווה לי לחזור להיות בלונדינית? כולם יודעים שבלונדיניות נהנות הכי הרבה. או שבעצם לפי מה שכתבתי כאן- הומואים בלונדיניים נהנים יותר? למי אכפת? העיקר שנותנים לי ערב דיוות. עכשיו אני מחכה בציפייה לערב הדיוות השחורות באשמורת. כולי חמה על ביונסה.

תגיות: אשמורת, ביונסה, בריטני, גייז, דיוות, הומואים, לסביות, מדונה, רוטשילד

קשה בחורף. אין ספק. אבל בחורף יותר מלכולם, קשה בעיקר לרווקות. לא נוח להיות בייאוש כשקר. אי לכך, ברגע שנובמבר מסתיים, נכנסות רווקות רבות לשנת החורף שלהן וגוררות יחד איתן את הגבר האחרון שהתעניין בהן, בלי להיות יותר מידי בררניות.
כך גם כמעט קרה לי. האחרון שסומן הגיע לבד ליומולדת שלי, עם מתנה, ואף התעקש לשלוח לי מסרון מזל ליומולדת העברי שלי כמה ימים לפני כן. לא מספיק? בנוסף, אותו אחד נשאר עד סוף החגיגה ואף טרח להקפיץ אותי הביתה. מושלם! אלא שברגע האמת בו הצעתי לו לחמם אותי טען המנוול שהוא "רק רצה לעזור".
מיותר לציין שאירוע שכזה לא בדיוק תרם לאגו שלי. זה לא סקסי כשמתייחסים אלייך כאל מקרה סעד. בטח לא ביומולדת. אבל למזלי עמדו לצידי כמה חברות והכריחו אותי לצאת אל הכפור כדי למצוא דובון פוטנציאלי חדש.
מכל המקומות הגענו דווקא לרוטשילד. לשמחתי גיליתי שמעבר לשדרה, לספסלים ולבתי הקפה- לאחרונה נפתחו שם כמה דאנס ברים שהצליחו לשדרג את אופציות הבילוי באזור. התחלנו ב"ועד הבית" ברוטשילד 64. כיאה למקום שקורא לעצמו על שם ניצה מדירה 3, המקום מתפאר באווירה הביתית שלו. שולחן פול, שני ברים מפוצצים באנשים, די ג'יית נונשלנטית שיושבת ליד שולחן עם מחשב ועיצוב נגיש ולא יומרני הצליחו להחזיר לי את האודם ללחיים. זה ושני בחורים שהתאמצו יתר על המידה למצוא חן בעיני ובעיני החברות שלי. טיפ קטן לבחור שהוציא את הלשון וליקק את השפתיים שלו, דברים כאלו עובדים רק בסרטי פורנו.
אחרי תקרית הלשון מצאנו את עצמנו מדרימות (או בעצם מעריבות) לכיוון רוטשילד 12. פה כבר ממש התאהבתי. המקום מבחוץ הזכיר לי את הפאבים שבסמטאות ירושלים. גם הקהל, כמו בפאתי נחלת שבעה, היה מורכב מערב רב של לאומים. אז אחרי המתנה קצרה בחוץ לצד שני איטלקים ופטריית חימום (חשוב מאוד), נכנסנו למקום ומצאנו שולחן גדול ומלבני במרכז, מספר שולחנות קטנים בצד, פסנתר, ובעיקר אחלה מוסיקה ואווירה. כמה צ'ייסרים וכוסות קאווה מאוחר יותר, הרימיקסים האלקטרוניים לשירים המוכרים כמעט וגרמו לי לזחול על הפסנתר סטייל מישל פייפר, אלא שבדיוק אז מישהו דרך לי על הרגל והתחיל איתי בו זמנית.
בסוף הלילה חזרתי אמנם ללא דובון שיחמם ויתכרבל איתי מתחת לפוך, אבל לפחות האגו שלי שוחזר בהצלחה יחסית. מזל שבדאנס ברים החמים החדשים של רוטשילד יש גברים ש"רק רוצים לזיין" ולא, חס וחלילה, "לעזור".

תגיות: ועד הבית, חורף, פנוים פנויות, רווקה, רוטשילד 12

חודשי הקיץ האחרונים היו רחוקים מאוד עבורי מחודשי הוללות והנאה נטו. מעבר דירה, מצב כלכלי מעורער לאחר טיסה לחו"ל, החגים, עבודות סמינריוניות ולחץ בלתי רגיל בעבודה גרמו לכך שדווקא את החודשים הכי כיפיים בתל אביב העברתי בדירה שלי מול המחשב או בשינה עמוקה במיטה.
כך יצא שאת מספר היציאות שלי בחודשים אוגוסט-ספטמבר אני יכולה לספור על כף יד אחת, עובדה שבשביל כל אחד, ועל אחת כמה וכמה רווקה תל אביבית על גבול גבעתיים שכמותי, מדובר במתכון לאסון. וכדי לעשות את הדברים אפילו קשים יותר, יצא שבחודש האחרון שותפתי המקסימה קיבלה שלילה על הרכב שלה, נסעה לסיני והשאירה לי אוטו עם הילוכים ידניים. לא שאני מתלוננת על זה שקיבלתי אוטו, אבל לשתות ולנהוג על הילוכים, אני לא מסוגלת ומסתבר חברים, שאחרי יותר משנה שאין לך אוטו, פתאום כולם רוצים שדווקא את תהיי זו שתנהגי.
אבל שיא האירועים ללא ספק מבחינתי- התרחש אתמול כאשר סוף סוף הוצאתי את עצמי רגלית מהבית ונתקלתי ביזיז מיתולוגי בפאב שאליו עשיתי את הטרק הקטן שלי, רק כדי להסתובב, לעשות אחורה פנה וללכת כלאחר שבאתי.

אני מוצאת את עצמי נזכרת בערגה בימי ההוללות האלכוהוליים שלי והחלטתי שלכבוד יום הכיפורים, יהיה זה מן הראוי שאכתוב סליחה לכל מי שאי פעם נפגע מהיותי שיכורה. מפאת שמירה על חיסיון ואיבוד הזיכרון, לא אפנה אל האנשים בשמם אלא רק אציין את האירועים.
1. סליחה שהקאתי לך באוטו. פעמיים. טוב שלוש, אבל בפעם השלישית הצלחתי גם להקיא קצת מחוץ לאוטו.
2. סליחה שהסתגרתי בשירותים של המועדון וסירבתי לצאת בגלל שהרצפה הייתה קרה ונעימה.
3. סליחה שהפלתי לך בטעות את החולצה לרצפה של השירותים כשהתמזמזנו בתוכם. טוב, האמת היא שזאת לא הייתה טעות ואני לא באמת מתנצלת.
4. סליחה שהתעלפתי בין אנשים במסיבת גג בקיץ. להבא אלמד גם לשתות H2O.
5. סליחה שהקאתי על איברייך המוצנעים. אבל אני ממש לא מצטערת שלא המשכתי כמו שביקשת.
6. סליחה שהתעקשתי שתרקדי איתי צמוד את ריקוד סוף השנה שלנו מכיתה י"ב.
7. סליחה שהתעקשתי שתעשי קולות רקע לריקוד שושלת שלי מגיל 9 באמצע מסיבה.
8. סליחה שהתעקשתי לשיר את השיר "waiting for tonight" של ג'יי לו, יחד עם כל קולות הרקע.
9. סליחה שהאכלתי את החתול שלך בספייס קוקיס, בזמנו זה היה נראה כמו רעיון לא רע.
10. סליחה שהתקשרתי אלייך שלוש פעמים ושכנעתי אותך לבוא למסיבה לוהטת רק כדי שתמצא אותי לבד, חצי מעולפת משכרות על הספה.

מקווה שקיבלתם את התנצלותי ושבשנה הבאה אחר יעבור זעם, אמשיך להשתכר, לנהוג בפזיזות מינית ולהביך את עצמי ואת חברי כמובן באירועים חברתיים שונים. ובמילים אחרות:
May we all continue to be drunk in Tel Aviv!

כי למרות כל האירועים המצערים שקרו לאחרונה בעקבות שימוש בלתי מושכל באלכוהול, כל מה שצריך כשהולכים להשתכר זה חבר אחד אחראי שתוכלו לבקש ממנו סליחה אחר כך.

תגיות: חברים, סליחה, רווקה, שיכורה

מעולם לא היה לי חבר בט"ו באב. מה לעשות? השיא שלי הוא מערכת יחסים של חצי שנה וכמעט כל מערכות היחסים שלי היו בחורף. אז האמת היא שט"ו באב השנה לא היה שונה בשבילי מרוב הימים. אפילו לא נכנסתי לדיכאון של חוסר זוגיות כי בוא נודה בזה, יש סיבה לזה שרוב מערכות היחסים שלי היו בחורף- מי רוצה להתכרבל בקיץ?
להמשך קריאה »

תגיות: אלכוהול, המגדלור, סאב קוץ' מילגה

נורות האזהרה נדלקו אצלי מן הרגע הראשון אבל העדפתי להתעלם. ברגע שידידי הטוב ו' (כן, הוא רוסי- אני אחסוך לכם את ניסיונות הפענוח) שהייתי דלוקה עליו במשך שנה וקצת, עד ללילה מיני אחד שבמהלכו הוא החליט לחזור לחברה שלו, הציע לשדך לי מישהו, הייתי צריכה כבר לדעת שלא. ובכל זאת, במקרה שלי, הסקרנות הטבעית שלי קודמת לחשיבה בריאה. ו' תיאר את חברו כגבר גבוה, שרירי, עם שיער מתולתל ועיניים ירוקות. "אה", הוא הוסיף, "הוא גם מדריך פסיכומטרי ולומד פסיכולוגיה". לא יכולתי להתעלם מנתונים שכאלו.

להמשך קריאה »

בתחילת החודש הזה זה קרה. שיחת טלפון מאחי שגר בחו"ל הבהירה לי שהוא חוזר בהקדם מן הצפוי. בעיה. בשנה האחרונה חייתי על המותרות שאחי הגדול השאיר מאחוריו, בעיקר- דירה עם שולחן פול בתוספת פסנתר ומכונית צהובה עם גג נפתח. העובדה שהוא חוזר לארץ הטיחה בפני שתי עובדות קשות לעיכול. הראשונה; אין לי איפה לגור והשנייה; אין לי כלי תחבורה.
להמשך קריאה »

תגיות: בחורים, חיפוש דירה

בשבועיים האחרונים העברתי את רוב לילותיי מול ערוץ ריאלטי שמשודר בשידורי הלוויין יומם וליל. התמכרתי למספר תוכניות טראשיות במיוחד כשהאהובה עליי הייתה "הפנתרה" או "The Cougar" באנגלית. קוגאר, למי שלא יודע, הוא המונח החדש לנשים מבוגרות שיוצאות עם גברים שצעירים מהן בכמה שנים טובות. דמי מור לדוגמא, היא הקוגאר באולטימטיבית; בעוד היא מבלה את לילותיה עם אשטון קוצ'ר הצעיר, מצטרפות עוד ועוד נשים למעגל הנשים המבוגרות שנראות טוב לגילן, המחפשות אחר גברבר צעיר שיעשה איתן חיים. זה בדיוק היה המקרה ב"פנתרה"; כמו ב"רווקה", אישה אחת בחרה מתוך עשרים גברים את בחיר ליבה, רק שהפעם האישה הייתה בת 40 והגברים, מתחת ל 30.
להמשך קריאה »

תגיות: סיפורים

לפעמים בא לי להרגיש כמו תיירת בעיר שלי והאמת היא שההזרה הרגעית הזאת שאני עושה מידי פעם לנופים הכי טבעיים ובנאליים בחיים שלי, היא בדיוק מה שצריך כשמרגישים שכבר שום דבר לא מלהיב יותר.

להמשך קריאה »

תגיות: אוכל, אלנבי, הירקון, סיפורים